הרדיפה הנמשכת של נוצרים באפריקה: שיח מחוספס בשולי הדיונים

מציאות קשה מתחת לפני השטח

בעוד העולם מתמקד בדיונים סוערים על ישראל, אקטיביזם פוליטי ויחסי היהודים עם הקהילה השחורה, מופרדת מציאות מוצלת ורדיפת נוצרים ברחבי אפריקה. מדינות כמו סודאן וניגריה מתמודדות עם אלימות דתית קיצונית, הכוללת טבח, שריפות כנסיות וטרור יומיומי. עם זאת, בחוגים פוליטיים רבים במערב נדמה כי הנושא נותר כמעט ללא תשומת לב.

השיחה עם הכומר דומיסאני וושינגטון

בפרק חדש של הפודקאסט "East to West" המוגש על ידי המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, המגיש בליג סלדין פנה להכומר דומיסאני וושינגטון, מייסד מכון Black Solidarity with Israel, כדי לשוחח על הנושא הכואב הזה. וושינגטון לא מהסס לחשוף עובדות קשות: "נוצרים נטבחים בסודאן, בניגריה, בכל האזור", הוא מציין. "ובישראל? הנוצרים חופשיים ומשגשגים. אבל יש אנשים שלא מסוגלים להודות בכך מפני שהם עסוקים מדי בלתקוף את ישראל".

הנרטיב המוטה

וושינגטון מצביע על תופעה מטרידה בשנים האחרונות: תנועות כמו BLM ("חיי שחורים חשובים") משתפות פעולה עם קולות מסוימים מהימין האמריקני, ואימצו נרטיב פלסטיני המוצג כמאבק זכויות אדם, תוך התעלמות מוחלטת מאלימות חמורה המתרחשת באפריקה. "זו פשוט צביעות," הוא מדגיש. "רצון להציג את ישראל כאויב בכל מחיר".

הנרטיב הזה, לדבריו, אינו מקרי. שורשיו מתחילים בשנות ה-60 עם קמפיינים של דיסאינפורמציה שהשקיעו הסובייטים בבניית דימוי של ישראל כמדינה קולוניאליסטית, והמקום של הסכסוך כמאבק גזעי. תנועות רדיקליות אמריקניות, כמו BLM, אימצו את הנרטיב הזה, לעיתים תוך עיוות מכוון של עובדות.

ישראל לעומת אפריקה

במקום לעסוק בטבח הנוצרים בניגריה או ברדיפת הנוצרים בסודאן, חלק מהפעילים במערב מעדיפים לקדם את הנרטיב על "אפרטהייד בישראל". "ישראל, המדינה שבה נוצרים חופשיים לחלוטין, הופכת לשעיר לעזאזל," הוא מוסיף ומדגיש את העיוות בשיח הציבורי.

הכומר וושינגטון מציין כי גם קולות מהימין האמריקני, המתייחסים לעצמם כפטריוטים, אימצו את הנרטיב המוטה הזה. "הם מכנים את עצמם 'America First', אך מתעלמים מהאלימות על רקע דתי ומתרכזים רק במתקפות על ישראל," הוא אומר.

הפער בין המציאות לדיבור

השיחה עם וושינגטון מדגימה פער מטריד בשיח הבינלאומי: הפער בין המציאות לבין מה שמוצג לציבור. "מי שמאמין באמת בצדק ובזכויות אדם, אי אפשר שיתעלם מהטבח בנוצרים," הוא מסכם. "אי אפשר להפוך את ישראל לבעיה היחידה במזרח התיכון. זו לא רק טעות, זו שגיאה מרה שחוטאת למציאות".

ההבנה שהנרטיבים המובילים לעיתים קרובות מתעלמים ממשקלים חשובים וקריטיים מהשיח האנושי מציבה שאלות משמעותיות לגבי מטרותיהם האמיתיות של כל העוסקים בזכויות אדם.