מגבלות המיגרנה בקרב גברים: בעיה גוברת אך מוסתרת
מבוא
מיגרנה נחשבת לאחת מהפרעות העצבים השכיחות והמשמעותיות ביותר, אך בעוד שנעשו מחקרים רבים על השפעתה על נשים, גברים הסובלים ממיגרנה לעיתים קרובות נשארים בצל. הסטיגמה החברתית והאבחון הלקוי מונעים מהם לקבל את הטיפול הנדרש.
שכיחות המיגרנה בקרב גברים
על פי מחקר שנעשה בישראל בשנת 2022, שיעור הסובלים ממיגרנה בקרב נשים היה 8.0%, בעוד שבקרב גברים עמד השיעור על 2.4%. בארצות הברית הנתונים דומים, כאשר עד 17% מהנשים סובלות מהמיגרנה מדי שנה, לעומת 6% מהגברים.
למרות הפערים, החלה מגמה עולמית מדאיגה של עלייה במספר הגברים המאובחנים עם מיגרנה, במיוחד בקרב בני נוער. בין השנים 1990 ל-2021, נרשמה עלייה של 58% במספר הסובלים ממיגרנה ברחבי העולם, כאשר הגידול המהיר ביותר נצפה בקרב גברים.
הסיבות למבוכה והסטיגמה החברתית
אחת הסיבות המרכזיות לכך שגברים לא מאבחנים ולא מטופלים כראוי היא הסטיגמה החברתית שמסביב למיגרנה. גברים רבים חשים מבוכה להודות בכאב מחשש להיתפס כחלשים או לא גבריים. מחקר שנעשה ב-2023 מצא כי גברים נוטים יותר לחוש בושה בשל כאבי ראש ומדווחים על תחושת דחייה חברתית.
השפעות בריאותיות נוספות
מיגרנה אינה רק כאב ראש חזק; היא משפיעה על כל תחומי החיים. גברים הסובלים ממיגרנה עלולים להתמודד עם בעיות בריאותיות נוספות, כולל חרדה, דיכאון, וסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. כמו כן, המיגרנה עלולה להוביל לפגיעות בתפקוד המקצועי והחברתי.
דרכים לשינוי: הכרה, טיפול והסרת הסטיגמא
כדי להתמודד עם חוסר המודעות ותת טיפול במיגרנה בקרב גברים, יש צורך בשינוי תפיסתי. הכרה בכך שמיגרנה אינה מחלה מגדרית היא הצעד הראשון. יש לקדם עליית מודעות בקרב הציבור ובקרב אנשי מקצוע רפואיים, מה שיכול לסייע באבחון מוקדם ובמתן טיפול מתאים.
טיפול במיגרנה
לאור התקדמות הטכנולוגיה, קיימים כיום מגוון טיפולים חדשניים. חלק מהטיפולים מתמקדים בחלבון CGRP, המעורב בתהליך המיגרנה. טיפולים אקוטיים מסייעים לשכך את הכאב ולמנוע את החמרתו. בנוסף, קיימים טיפולים מניעתיים המפחיתים את תדירות ועוצמת ההתקפים.
סיכום
מיגרנה היא בעיה אמיתית ומשמעותית בקרב גברים, אך היא עלולה להיות מוסתרת מאחורי מסכות של בושה. הגיע הזמן להאיר את הנושא, לשבור את הסטיגמות ולהעניק לגברים הסובלים ממיגרנה את התמיכה והטיפול הראויים להם.
כתבה זו נכתבה על ידי ד"ר ורד ליבנה, נוירולוגית בכירה ביחידה להפרעות תנועה, בבית החולים איכילוב