פרשת פנחס: משה מחפש מנהיגות מתאימה לעם ישראל

קנאותו של פנחס ותוצאותיה

פרשת פנחס עוסקת במהות הקנאות לכבוד ה' וכבוד עם ישראל, כאשר פנחס, בנו של אלעזר הכהן, מתמודד עם סיטואציה קשה ומסוכנת. הוא עוצר את המגיפה שהשתוללה בעם ישראל על ידי הריגת זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, שחטא בפרהסיה עם בת מלך מואב. פנחס, בגבורתו, זוכה לשבח רב על מעשהו אך עולה לדיון מסובך ועדין: האם קנאות כזו היא בריאה ונדרשת להנהגה ממושכת?

פרשני המקרא, וכן חז"ל, מתמודדים עם סוגיית הקנאות: מתי היא מותרת, מתי היא רצויה, ומי מוסמך לנהוג כך. הסוגיה הזו היא רק חלק מהדיון הרחב יותר בפרשה.

בקשת משה למנהיגות ראויה

מנהיגותו של משה רבנו בפתח הפרשה נבחנת גם בהיבט של מינוי מנהיג שיבוא לאחריו. כאשר משה מתבשר על מותו, הוא לא מבקש שיכניסו אותו לארץ ישראל, אלא פונה לקב"ה בבקשה למנות מנהיג בעל יכולת להוביל את העם: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה". חז"ל מציינים כי משה ביקש רחמים על עם ישראל, מתוך דאגה אמיתית לרווחת הכלל.

המחלוקות בנוגע למינוי

מהמדרש עולה דיון מעניין בנוגע לבניו של משה. כאשר שמע כי ייתכן ובניו ירשו את מקומו, הקב"ה משיב לו כי בניו אינם מתאימים כיוון ש"ישבו להם ולא עסקו בתורה". יהושע, לעומתם, היה פעיל בקרב העם ובעל סבלנות רבה – תכונה חשובה למנהיגות.

הרב יוסף שלום אלישיב מסביר כי למרות שבניו של משה היו גדולי תורה, הם לא היו מעורים בחיי העם כמו יהושע, דבר שהסביר את בחירת הקב"ה בו. משה, בתגובה, חייך בליבו, שכן ראה ביהושע כאילו היה בנו המושלם.

פנחס מול יהושע

לסיום, פנחס, על אף יכולתו המיידית במצב חירום, לא נבחר להנהגה ממושכת. משה חיפש מנהיג שיוכל לפעול בצורה נינוחה ואחראית לאורך זמן. יהושע נבחר כאדם שיכול להנהיג את העם בנחת ולפתור בעיות יומיומיות, מה שהופך אותו למועמד המתאים יותר לתפקיד.

זוהי הסיבה שבגללה פנחס נבחר לעולה לעולמות אחרים על ההנהגה היומיומית, ובחר את יהושע כמנהיג שיכול להוביל את ישראל לעתיד.