2025-02-27 09:08:00
מסע ההלוויה של משפחת ביבס איחד את העם
אוגוסט בסימן למשפחה שכולה
ביום שישי האחרון התקיימה ההלוויה של משפחת ביבס בבית העלמין בצחר, טקס שהפך לאירוע מאחד, שבו הצטער העם על האבידה הנוראית של שירי ביבס וילדיה, אריאל וכפיר. ההלוויה הפכה לסמל לכאב ולאובדן, והורגש בציבור הרחב שאין הכאב הזה מהדהד רק במשפחה אחת, אלא בכל רחבי הארץ.
כיכר החטופים – סמל של השתיקות כואבות
כיכר החטופים בתל אביב, המייצגת כיום את הכאב הלאומי, הייתה המקום שבו שודר מסע הלוויה. הפסל "עקדת יצחק" של האמן מנשה קדישמן, שהיה שם מאז שנות ה-80, הוסתר בעמדת השידור של חדשות 12. הפסל, המורכב משלושה חלקים: יצחק, האיל והנשים המקוננות, שימש כתזכורת לכאב של האימהות שאיבדו את ילדיהן. במקרה זה, האב ירדן ביבס, שהיה שבוי בעזה, הוא הניצול היחיד. תמונתו בעצב הקשה שלה הייתה חוויה מטלטלת לצופים.
השפעות התקשורת
אדוה דדון ולי נעים, שדיווחו על האירוע, שמו דגש על הכאב הקולקטיבי שהורגש בכיכר. דדון ציינה את נוכחותן של האימהות עם תינוקות בעגלות, המעידות על זעמן וזעמן על המצב. היא טענה שהתאבלות זו לא נועדה רק להביע צער, אלא גם כדי למחות על הטרגדיות ההולכות ומתרקמות באזורים מסוימים בארץ.
מציאות בכנסת
בזמן ההלוויה, בכנסת חזה בנימין נתניהו בבקשה לעמוד דקת דומיה לזכר בני משפחת ביבס, דבר אשר עורר ביקורת רבה. ביניהם לבין שופטת רבקה פרידמן-פלדמן נוצר חוסר הבנה, כאשר היא לא הסכימה לבקשה. במהלך ההפסקות, הוא בחר להחליף עניבה לכתומה אך לא הלך לראות את שידור ההלוויה.
הדיווחים בשידור חי
על כך ענה ציון נאנוס, אשר שם את הדגש על התמונה הקשה שלא נראתה בשידורים, והציג את האירועים בצורה רגישה ועוצמתית. הוא דיבר על האופציה שהכאב יכול להוליד תקווה חדשה, ושוחח על הערבות ההדדית שעדיין קיימת בין היהודים בארץ.
סיכום
ביום שאחרי ההלוויה, הכאב נמשך והשיח האם המחלוקות הפנימיות והפילוגים שבים להיות על הפרק. המסע ההלוויה של משפחת ביבס, אם כן, לא רק הדגיש את האובדן האישי אלא גם קרא למדינה להתאחד בכאביה. אף שנראה כי רבים מביעים רגשות של אחדות, על הארץ להתמודד עם ההשלכות הפנימיות הקשות.
תגים: ההלוויה, משפחת ביבס, כאב, אחדות, כיכר החטופים, בנימין נתניהו, תקשורת