משפחות חטופים מהעוטף זעמו על החלטת הממשלה: "אם 'אין איום' – למה הם לא בבית?"

החלטת הממשלה: חזרה ליישובים בעוטף עזה

משפחות של חטופים מעוטף עזה הביעו את זעמן בעקבות החלטת הממשלה המאפשרת חזרה הדרגתית של תושבים ליישובים בגבול עזה. לדברי משפחות חטופים, ההחלטה מציגה סתירה מהותית בין הטענה "אין מניעה ביטחונית" לבין המשך החזקת בני משפחותיהם בשבי.

הקולות מהשטח

לישי לביא מירן, אשתו של עמרי מירן שנחטף מנחל עוז, התבטאה בכאב ואמרה: "הבית שלנו קפוא בזמן. איך מגדלים ילדים ככה? אני לא אחזור כל עוד עמרי לא פה." היא תיארה את החזרה ליישובים כלא ריאלית כאשר השטח עדיין מסוכן.

יעל אדר, שמגלה את כאבה על בנה תמיר שנמצא בשבי, תקפה גם היא את החלטת הממשלה: "אם אנחנו יכולים לחזור, אז חייבים לשחרר את החטופים. החיים שלנו תלויים בהבנת מציאות שלא מתבצעת." אדר שקיבלה עדכונים על המציאות הביטחונית מנמקת כי אם האיום הוסר, "למה עדיין יש חטופים?"

תגובות היישובים

ביישובים כמו נחל עוז, התגובה להחלטת הממשלה הייתה כועסת. תושבים טוענים כי החלטת החזרה לא מתחשבת במציאות הביטחונית ובמצב הבתים, רבים מהם אינם ראויים למגורים. "לא ניתן לגדל כאן ילדים. האם זו מציאות שאפשר לחיות בה?" שאלו מספר תושבים.

ביישוב סופה ציינו כי הם מצפים לתמיכה ממשלתית מלאה ולהבטחת ביטחונם לפני חזרתם הביתה, תוך בקשה שמענק חזרה לבית יהיה זמין, בדומה לשנה שעברה. "שיקום מלא של העוטף לא יוכל להיות שלם בלי החזרת כל החטופים," הוסיפו.

סיום המלחמה או חזרה לשגרה?

השאלות שמטרידות את המשפחות והיישובים אינם מסתיימות בהחלטת הממשלה. בשיח הציבורי עולה השאלה: האם אכן הסתיימה המלחמה? ולמה לא משתחררים החטופים תוך התבהרות מהמציאות הביטחונית? הכאב והבלבול שנמצאים בלב הקהילות הללו מחייבים תשובות ברורות מהדרגים הממשלתיים.

המציאות בעוטף עזה עדיין עמוסה באתגרים, ותושבים דורשים שהממשלה תיסוג מהקביעה של חזרה לשגרה ללא שחרור החטופים, וכי כל החלטה תתחשב באופן ריאלי במצבם ובביטחונם.