משפחות חטופים מהעוטף זעמו על החלטת הממשלה: "אם 'אין איום' – למה הם לא בבית?"

בלבול ונכונות לחזור

בצל החלטת הממשלה מהאחרון לאפשר חזרה הדרגתית של תושבים ליישובי עוטף עזה, משפחות החטופים הביעו זעם רב ושאלות קשות נותרו בעיניהם. עמרי מירן, שנחטף לעיני בנותיו ועדיין מוחזק בשבי, תפס את תשומת הלב של אשתו, לישי מירן, שאמרה: "יש טנקים בכניסה. איך מגדלים ילדים ככה?".

חזרה לשגרה או חזרה למלחמה?

יעל אדר, שבנה תמיר עדיין לא הובא לקבורה בישראל, העלתה ביקורת על ההחלטה: "אם ניתן לשוב אז המלחמה הסתיימה. אם הסרנו את האיום הביטחוני מדוע לא משחררים אותם?". היא ביקשה להבין את המשמעות של ההחלטות שמתקבלות ותהתה על הקשר בין חזרה לשגרה לבעיית החטופים.

מציאות קשה עבור משפחות

ישי מירן שיתפה את תחושותיה לגבי המציאות המוזרה שנכפתה עליה: "הבית שלנו קפוא בזמן. אנחנו מקבלים הודעות על פיצוצים בעזה ליד נחל עוז, איך אפשר לחזור?". לדבריה, ההוראה לחזור היא לא רק מנותקת מציאות, אלא גם מסוכנת. "אני לא אחזור כל עוד עמרי לא פה," הוסיפה.

התנגדות מקומית להחלטת הממשלה

ביישובי עוטף עזה, התושבים הביעו תרעומת על ההכרזה הממשלתית, במיוחד לאור העובדה שעדיין יש בתים שאינם ראויים למגורים בעקבות המצוקה המתמשכת. "זה לא מציאות שאפשר לגדל בה ילדים," אמרו בקיבוץ נחל עוז, והדגישו את תחושת הניתוק מהמציאות החזקה.

דרישות לעתיד

בקיבוץ סופה קיוו לחזור הביתה במלוא הביטחון, והביעו את חששותיהם לגבי החזרה המוקדמת והדרישות לגיוס סיוע ממשלתי: "החזרה הביתה צריכה לכלול מענק חזרה הביתה כפי שהיה בשנה שעברה". התושבים בקיבוץ ביקשו לקבל הבטחות לתהליך שיקום האזור הכולל את שחרור החטופים.

המציאות עבור משפחות החטופים נותרה מורכבת ומסובכת, והציפיות להמשך השיחות על עתידם הן עדיין לא ברורות, ביחד עם האתגרים הרבים שמלווים את החיים בעוטף עזה