נסי לסדר את חייך: ניצולת השואה מרגוט פרידלנדר הלכה לעולמה בגיל 103

אובדן והנצחה

בשבוע בו מציינים את יום השנה ה-80 לכניעת גרמניה הנאצית, הלכה לעולמה מרגוט פרידלנדר, ניצולת שואה יהודייה-גרמניה, בגיל 103 בברלין. פרידלנדר הקדישה את שנותיה האחרונות להנצחת זכר השואה ולתיעוד פשעי הנאצים, ושיתפה את סיפור חייה עם צעירים גרמנים.

לפי דיווחי סוכנות הידיעות הגרמנית dpa, מותה נקבע אתמול (שישי), כאשר היא נחשבת לדמות משמעותית בתחום ההנצחה והזיכרון של השואה.

חיי משפחה וההתחלות

מרגוט פרידלנדר נולדה ב-5 בנובמבר 1921 כמרגוט בנדהיים בברלין. אביה, ארתור בנדהיים, היה חנות בברלין ונלחם עבור גרמניה במלחמת העולם הראשונה. במהלך עליית הנאציזם, ניסיונו של האב להרגיע את משפחתו בכינוי "אנחנו גרמנים" לא עורר את החשד כי מדובר בצעד מסוכן.

מרגוט שאפה להיות מעצבת בגדים, אך חייה השתנו מן הקצה לקצה לאחר גירושי הוריה ב-1937, מה שהוביל אותה, יחד עם אמה ואחיה, לעבור לגור עם סבה וסבתה.

תקופת המלחמה

במהלך מלחמת העולם השנייה, בפרט מסוף שנות ה-30 ועד סוף 1944, חוותה מרגוט את אימי השואה. משפחתה נאלצה להסתתר, כאשר היא עברה בין דירות מסתור ועבדה בלילות במפעל מתכת. היא אף נאלצה לצבוע את שערה ולהסיר את הטלאי הצהוב.

באותה תקופה עזרו לה 16 אנשים להימנע מליפול לידי הנאצים. לאחר מכן, באפריל 1944, היא נעצרה על ידי המשטרה והשתחררה מההסתתרות ולאחר מכן הועברה למחנה טרזינשטט.

חייה אחרי השואה

מייד לאחר השחרור, נישאה מרגוט לאדולף פרידלנדר, אותו פגשה שוב בטרזינשטט. השניים עזבו לארצות הברית ב-1946 והפכו לאזרחים אמריקאים. מרגוט עבדה בחייטות וניהלה סוכנות נסיעות.

בשנת 2010, לאחר 57 שנות היעדרות, היא חזרה להתגורר בברלין, שם ייחסה חשיבות רבה בהעברת סיפורה לדורות הבאים. היא זכתה בכמה עיטורים, כולל בעיטור הגבוה ביותר בגרמניה.

ההכרת תודה וההודאה

נשיא גרמניה, פרנק-וולטר שטיינמאייר, ספד לה ואמר כי היא תרמה רבות לאיחוי האומה הגרמנית, למרות פחדיה והכאב שחוותה. שטיינמאייר הדגיש שגרמניה לעולם לא תוכל להודות לה מספיק על מה שעשתה למען המורשת שלה.

מרגוט השאירה אחריה לקח חשוב לקוראים הצעירים: "אני מדברת בשם כל מי שכבר לא יכול לדבר", אמרה באירוע במוזיאון היהודי בברלין.

סיכום

מרגוט פרידלנדר לא רק ששמרה על זיכרון השואה, אלא גם חינכה דורות על תעוזה, הישרדות ומחויבות לזיכרון ההיסטורי, ולעיתים אף הציבורי, על מנת להבטיח שהאימה לא תחזור על עצמה.

בזמן שיותר מ-200,000 ניצולי שואה חיים כיום, ישנו חשש ש-70% מהם לא יהיו בין חיים בעשור הקרוב. מורשתה של פרידלנדר נותרת עדות לכך שההיסטוריה לא תשכח וכי יהיה מי שיזכור