ההכרה בפלסטין ב-2025: כיצד אירופה ושותפיה פירקו את אוסלו וערערו את השלום

מבוא

בהקשר של המשפט הבינלאומי הפומבי, התערבות – המכונה לעיתים גם intervention – מתייחסת לפעולה של מדינה או ארגון בינלאומי אשר משפיעה, כופה או מכתיבה החלטות על ישויות ריבוניות אחרות ללא הסכמתן המפורשת. עיקרון זה נתקל באתגרים משמעותיים עקב ההתפתחויות האחרונות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובפרט בעקבות ועידת ניו יורק שהתרחשה בין 28 ל-30 ביולי 2025, בראשותם של צרפת וסעודיה.

מסגרת הוועידה וההכרות החד-צדדיות

ועידת ניו יורק הסתיימה בהצהרת ניו יורק בדבר פתרון שתי המדינות, בה הוחל לחץ שהוביל להכרה חד-צדדית במדינת פלסטין – תחילה על ידי בריטניה ב-21 בספטמבר ולאחר מכן על ידי צרפת ב-22 בספטמבר במהלך העצרת הכללית של האומות המאוחדות. בעוד שיש שראו בצעדים אלו קידום של השלום, יש המצביעים על בעיות חמורות הנוגעות לחוקיותם בהתאם למערכת המשפט הבינלאומי.

עקרון השוויון הריבוני

נראה כי ההתערבויות הללו מפרות את ההסכמים שנקבעו במסגרת אוסלו (1993-1995), אשר מספקים מסגרת דו-צדדית לניהול משא ומתן על "מעמד הקבע" של השטחים שנויים במחלוקת. סעיף 2(1) למגילת האומות המאוחדות מדגיש את עקרון השוויון הריבוני בין מדינות ומזהיר מפני הפרות של עקרון זה.

סוגי ההתערבויות במשפט הבינלאומי

התערבות יכולה לחול בבחינות שונות, כולל:

1. התערבות ישירה – שימוש בכוח מזוין או כפייה פיזית.
2. התערבות עקיפה או כופה – לחצים דיפלומטיים וכלכליים, כגון סנקציות או הכרה טריטוריאלית.
3. התערבות הקשורה להסכמים – נוגעת להפרת הסכמים בינלאומיים תוך חוסר הסכמה מהצדדים המעורבים.

הפרת ההסכמים

ההכרה החד-צדדית שהוגשה על ידי בריטניה וצרפת מהווה פגיעה בבלעדיות הדו-צדדית שנקבעה בהסכם אוסלו, מה שמערער את יציבות הסדר הרב-צדדי הגלובלי. הכרה זו מחליפה את רצון הצדדים המעורבים והופכת את ההסכמים הקיימים למחייבים פחות. כמו כן, היא גורמת להפקעה דה-פקטו של 22% מהשטחים הנתונים לניהול ישראלי, דבר אשר מפר את ההסכמים שנעשו תחת אוסלו.

ההשלכות המשפטיות ואחריות הקואליציה

הקואליציה המובילה את ההתערבות נושאת באחריות משפטית, והצעדים שננקטו עשויים אף לאפשר לישראל לנקוט בצעדים נגדיים. פעולות חמאס בעזה ומגמת עלייה באירועים אנטישמיים בתגובות לאירועים אלו מעידים על ההשלכות הרחבות יותר של הכרה חד-צדדית.

התפתחויות עתידיות

הכרת המדינות המובילות בפלסטין פגעה לא רק בסכסוך הקיים אלא גם בהבנה הכללית של ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו בעבר. האו"ם, שהיה אמור לשמור על המגילה, מצא את עצמו בצד אחר של המתרס, דבר שמוביל לפגיעה במעמדו ובתפקודו בעתיד.

סיכום

התפתחות זו מצביעה על שינוי מהותי בהבנה של ההסדרים הבינלאומיים לאחר 1945, מה שמעורר שאלות חמורות לגבי עתיד הדיפלומטיה והמשפט הבינלאומי באזור. השלכות אלו עשויות להוות תקדים לעימותים אחרים ברחבי העולם