2025-01-31 16:28:00

האומנות הפוליטית של נתניהו: מיהו המנהיג ואיפה האחריות?

נתניהו כקורבן נצחי

ראש הממשלה בנימין נתניהו מצליח לשמר את מעמדו כמנהיג עליון תוך כדי הימנעות מלקיחת אחריות על כישלונותיו. הוא מטפח נרטיב שבו הוא נתפס כקורבן, כשאצבעות המאשים מופנות כלפי בג"ץ, קצינים בכירים ומשפחות החטופים. בכך, הוא מאפשר לעצמו ליהנות מהכוח מבלי לשאת באחריות.

העברת האשמה

באופן מודע, נתניהו ממשיך באסטרטגיית ההצגה עצמית כמי שנמצא מחוץ לסיטואציה. הוא מוצא סיבות למעשיו, בין אם מדובר בלחצים ממטכ"ל השיבה ובין אם מאשמות כלפי מערכת המשפט, מה שמחזק את לגיטימיות מעשיו ומעביר את האחריות אל אחרים. ההחלטות שהוא מקבל מתפרשות כלא שלו, אלא כתוצאה מאילוצים חיצוניים.

תגובה לעניין החטופים

הדיון הציבורי סביב עסקת חטופים הפך למלחמת מחנה. משפחות החטופים, שבימים האחרונים הזהירו מפני חובות המנהיגות במקרה של תוצאה שלילית בעסקה, מצאו את עצמן בעין הסערה. נתניהו, במקום לטעון את ההחלטות על עצמו, מציב את המשפחות במרכז הקונפליקט.

משפחות החטופים כאויבים חדשים

בקרב ציבור תומכיו, משפחות החטופים מצטרפות לרשימה השנואה של קבוצות הנתפסות כאחראיות לכישלונות הממשלתיים. נתניהו, במקום להוביל את השיח במפורש על ניהול המשא ומתן, נותן תחושה שיש להן חלק משמעותי בעשייה ובתוצאה, מה שמפזר את האחריות מעליו.

מסקנה

האסטרטגיה של נתניהו מאפשרת לו לשמור על מעמדו בעבור תומכיו, תוך הימנעות מההכרה באחריות למעשיו ולמדיניותו. מהלך זה, שמבצע הפרדה בין המנהיג להחלטות ולביקורת הציבורית, מאפשר לו להימנע מתוצאה שלילית תוך שמירה על תמיכה רחבה מציבור מאמיניו.

Tags: בנימין נתניהו, אחריות, חטופים, פוליטיקה ישראלית, מערכת משפט, נרטיב קורבן