כמו בצבא, גם אצל נתניהו הכל מתחלק לשלוש

מבנה המערכת השלטונית

בעולמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ניתן לחלק את מעגלי התמיכה שלו לשלוש קבוצות עיקריות: השתקנים, השורות האחוריות והרעשנים. כל קבוצה ממלאת תפקיד ייחודי במסגרת השלטון, כאשר נתניהו לא רק מקיף את עצמו באנשים מגוונים, אלא גם מודע היטב לבחירותיו הפוליטיות.

השתקנים

השקטים הם קבוצה המורכבת מאנשים בעלי ניסיון מרשים, כאלו שיכולים לעמוד בחזית הפוליטיקה אך בוחרים לשמור על דממה. לדוגמה, דמויות כמו ניר ברקת ואבי דיכטר מציגים את הבעיות שבחירה בשתיקה, בין אם מתוך פחד מקונפליקטים ובין אם מכיוון שאין להם מרחב ניהול אמיתי ליד המנהיג.

השורות האחוריות

בקבוצת השורות האחוריות אנו מוצאים חברי כנסת חדשים יחסית, דמויות אשר החלו את דרכם בפוליטיקה עם רקע דל. שם כמו אופיר כץ ודן אילוז עשויים להיות פחות מוכרים, ועשייתם הפוליטית עדיין לא בולטת. למעשה, הם לא באמת משפיעים על הכללים במשחק הפוליטי.

הרעשנים

הרעשנים, לעומת זאת, הם המוקד המושך. הם עוסקים ביצירת רעש תקשורתי, צעקות ופרובוקציות, תופסים הרבה תשומת לב, אך לא באמת מציעים חלופה או מנהיגות. נתניהו בוחר את הרעשנים בקפידה, כשהם משמשים כחומת עשן, כך שהוא יכול להיראות שקול וממלכתי. הם לא מהווים איום ממשי, אלא נבטים שמזוהים יותר כבעלי נוכחות רגעית.

האתגר לשימור השלטון

כלל המערך הזה משרת מטרה אחת: לשמר את השלטון של נתניהו. המנהיג יודע שמי שמתבלט ומבצע תוצאות, מסתכן בנידוי, בעוד שמי שמביא רעש וצלצולים זוכה בתמיכה. במערך הפוליטי הזה, לעיתים קרובות המנהיג נראה כעומד מעל השאר ללא תחרות אמיתית.

לסיכום, המערכת השלטונית שאליה נכנס נתניהו מאופיינת בחלוקה ברורה בין השתקנים, שורות אחוריות ורעשנים. כל קבוצה ממלאת תפקיד במטרה אחת – לשמר את השלטון ולהחזיר את נתניהו למוקד העניין הציבורי.