הכרה בינלאומית זה לא מספיק. הגיע הזמן לפתרון אחר

החזון לשלום ישראלי-פלסטיני

ישראל ופלסטין חייבות להיות שתי מדינות עצמאיות וריבוניות לאורך גבולות 67', כך נכתב במאמר שדן בעתיד הסכסוך. המאמר מציע שלא ניתן להפוך את ההכרה הקיימת במדינה פלסטינית לסימן בלבד. יש צורך בגישה מעשית שתקדם חופש תנועה, שיתוף פעולה אזרחי וביטחוני, וזיקה הדדית לאותה חבל ארץ, מבלי שמישהו יידרש לוותר על זהותו או על שייכותו.

דיון במועצת הביטחון של האו"ם

בשולי עצרת האומות המאוחדות, מועצת הביטחון צפויה לקיים דיון נוסף על ההכרה במדינה פלסטינית. התגובות מהאזור, כמו בעבר, מכילות ציניות וספקנות. בעוד ברמאללה ובעזה שואלים "מה הטעם לדון במדינה פלסטינית כשמתרחשת מלחמה בעזה?", בירושלים ובתל אביב מתנגדים לכך בשאלה "מדינה פלסטינית? עם מי?". המאמר טוען כי דווקא עכשיו, בתוך המשבר הנוכחי, יש צורך בהצעת פתרון מדיני ברור.

כשלון ההפרדה

המאמר מדגיש שהמודל של הפרדה מוחלטת נכשל שוב ושוב, עם דוגמת עזה כעדות לכך. קיימת מציאות של תלות הדדית עמוקה – כלכלית וביטחונית – בין העמים ופתרון שיתבסס על "אנחנו פה והם שם" מתעלם מהמציאות בשטח.

המודל המוצע

המודל המוצע הוא כזה המונע הפרדה גזעית ומקדם חופש תנועה, שיתוף פעולה אזרחי וביטחוני. זהו מודל שמבין את תחושת השייכות של שני העמים לארץ כוללת, ומציע פתרון המאפשר חיים שוויוניים, תוך שמירה על זכות ההגדרה העצמית.

אחריות משותפת

בסיום, המאמר פונה לקוראים, ישראלים ופלסטינים, להניח פתרונות על השולחן. הכרה במדינה פלסטינית אינה מתנה אלא זכות שמטרתה להביא לסיום הסבל. הקהילה הבינלאומית מתבקשת לפעול לסיום הלחימה ולהחזרת החטופים, ולא רק לקיים דיונים על הנושא.

הכותבות מזכירות כי זהו הזמן לבחור בחיים ולא לחיות על חרבנו לנצח, ומזכירות שעל שני העמים לקחת אחריות על עתידם המשותף.

תנועה פוליטית משותפת

מנכ"ליות התנועה "ארץ לכולם – שתי מדינות, מולדת אחת" – ד"ר רולא הרדל ועו"ד מאי פונדק – מדגישות את הצורך בקידום חזון פוליטי חדש לסיום הסכסוך, ושיתוף פעולה בין שני העמים הוא הכרחי להצלחה.