הסוד השמור של סטף ורטהיימר

חזון ומעש: מסע לעבר הדוקטורט

באביב 1998 התקיימה פגישה מצמררת במפעלי "ישקר" שבגן התעשייה תפן, כאשר התעשיין וחתן פרס ישראל, סטף ורטהיימר, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון. באירוע הענק, נוכחו שם רבים, אך אף אחד לא יכול היה לנחש מה התרחש במוחו של ורטהיימר בעת קבלת התואר. עם הגלימה השחורה והמצנפת המרובעת, חייך תוך כדי שמירה על סודו הפרטי.

פלאשבקים: חיים מלאי חוויות

שלוש תמונות זכרון עלו בפניו: הראשונה הייתה כאשר הקים פארק תעשייה חדשני בנגב, שהיווה תעתיק לפארק בתפן, בזמן שעמד מול הסיכויים הקשים. השנייה שיחזרה את היום בו נפגש עם מפקדו בפלמ"ח, יגאל אלון, שהתרשם מהחזון שלו להקים אזור תעשייה בנגב, אך עזב את השיחה בסימן מאכזב.

אופטימיות כלפי ישראל

בראיון, חלק ורטהיימר את האני מאמין שלו, תוך שהוא מדגיש את החשיבות של יצוא לצמיחת מדינת ישראל ושאיפותיו להפחתת שיעורי המס. הוא הבטיח כי ישראל תגדל עם יצוא מיוצב ובנוגע לסיוע האמריקאי, טען שיש לבטל אותו כדי לשקם את הגאווה הלאומית.

התמודדות עם אתגרים תעסוקתיים

ברשותו של ורטהיימר לקח תפקיד ממלכתי עם נבחרת ד"ש בכנסת, אך לאחר מעט זמן הבין כי פוליטיקה אינה הדרך בה יוכל להשפיע בדרכי התעשייה. הוא שיתף את תחושת האכזבה שלו מיכולת ההשפעה על מדיניותו של הממשל.

הצלחה בתעשייה ומורשת

בהיסטוריה שלו התחילו חייו של סטף בהקמת מפעל קטן שסיפק לו את הבסיס למפעלי "ישקר", המייצרים כיום כלים לעיבוד מתכת ברמה בינלאומית. במהלך השנים, הסביר כי תעשייה, תרבות וחינוך הם פונקציות שלובות ומכילה.

מילות הסיום של איש חזון

סטף ורטהיימר הלך לעולמו ביום לא נעים, דווקא ביום בו התרחש אירוע בלתי מתקבל על הדעת בכנסת. הוא היה איש חזון שעמד על עקרונותיו, והותיר אחריו מורשת חשובה עבור תעשיית המתכת בישראל