סעיף 49ב(2) והקשר בין ערים כפריות לעירוניות

רקע על סעיף 49ב(2)

סעיף 49ב(2) לחוק התכנון והבניה נוגע לתהליכי תכנון במגוון ערים, המשלבים בין מאפיינים כפריים לערים עירוניות. תפקידו המרכזי של הסעיף הוא לקבוע את מסגרת הפעולה של הוועדות המקומיות והמחוזיות, ולספק לפיקסל עירוני וכל מה שנוגע לעיצוב ופיתוח של חזון תכנוני מקומי.

במדינה כמו ישראל, בה קיים ריכוז של ערים גדולות לצד כפרים קטנים, לסעיף 49ב(2) יש משמעות רבה בהבנת הדרך בה מיועדות להיבנות הערים הכפריות והעירוניות, ובאופן שבו מתבצע שיתוף פעולה בין סוגי ישובים שונים.

ערים כפריות מול ערים עירוניות

המאפיינים ההבדלים

ערים כפריות נמצאות פעמים רבות באזורים עם אוכלוסייה קטנה, עם קצב התפתחות נמוך ומוקדי תעסוקה מצומצמים. מאפיינים מרכזיים כוללים:

1. אופי חיים שקט: התושבים נהנים מאורח חיים רגוע, עם שטחים פתוחים נרחבים, חקלאות וממשק ישיר עם הטבע.

2. קהילה מגובשת: בכפרים קיים לעיתים קרובות משטר קהילה הדורש שיתוף פעולה ותחושת שייכות בין התושבים.

3. רמת תשתיות: מול הערים העירוניות, תשתיות הכבישים, התחבורה הציבורית והשירותים הציבוריים בכפרים הם בדרך כלל בסיסיים יותר.

מאידך, ערים עירוניות מאופיינות בעיקר על ידי:

1. אורח חיים דינמי: תושבים נחשפים לתעסוקה מגוונת, חינוך גבוה, תרבות ופנאי, ותחבורה ציבורית מפותחת.

2. גידול אוכלוסייה מהיר: מגמות ההגירה הפנימית והחיצונית זורמות לערים גדולות, ובתגובה לכך מתרחש תכנון מואץ של תשתיות.

3. הגירה והשפעות עירוניות: ערים עירוניות נחשפות לרצף של תופעות כמו תחלופת אוכלוסיות, פערים סוציואקונומיים, ותהליכים של תכנון עבור מגמות חדשות.

יתרונות וחסרונות על פי סעיף 49ב(2)

סעיף 49ב(2) מבצע ניתוח מעמיק של היתרונות והחסרונות שנלווים לכל סוג עיר. בהתאם לסעיף, מוזכרים כמה יתרונות עיקריים:

1. שמירה על שטחים פתוחים: יש ישראלים שמתעניינים במגורים באזורים כפריים יותר, מה שמעלה את חשיבות שמירת השטחים הפתוחים בהתאם למגוון רחב של קריטריונים.

2. השקעה במשאבים מקומיים: סעיף 49ב(2) רוצה לעודד פיתוח אזורים אלה דרך תיירות, מסחר ומקצועות שמאפשרים לתושבים לייצר הכנסה.

אף על פי כן, קיימים חסרונות:

1. קשיים בתשתיות: הממשל המקומי התמודד עם בעיות הקשורות לתחזוקה ותכנון תשתיות, מה שמקשה על משיכת תושבים חדשים לאזורים הכפריים.

2. פערים סוציואקונומיים: כספים שמגיעים מהממשלה יכולים להקשות על שיפור איכות החיים של התושבים במקום, ובפרט בשירותים ציבוריים כמו בריאות וחינוך.

הקשר שבין תכנון ובנייה בפרויקטים משולבים

שיתופי פעולה קהילתיים

הסעיף שמקיים קשרים בין ערים כפריות לעירוניות מכיל הסכמות על שיתופי פעולה קהילתיים. בהקשר הזה, הקהילות משלימות את הצרכים של התושבים עם יכולות הכלכלה המקומית, דבר שמסייע ליצירת קהילה מגובשת יותר.

1. תכנון משולב: עמידה בצרכים משתנים של אוכלוסיית היעד היא הכרחית. הדרך להבטיח שתכנון ייעשה בהתאם לצרכים הללו היא הגדלת שיתוף הפעולה בין הרשויות ואגודות אזרחיות.

2. מימון פרויקטים משולבים: חשוב לקבוע מסגרות מימון לפרויקטים שיהפכו אזורים כפריים לאטרקטיביים יותר, בעיקר דרך שיפוט תהליך תכנון ראוי.

תקני תכנון אזוריים

במהלך תהליך התכנון נשקלות גם התקנות שאותן יש ליישם כדי להבטיח את ההשפעה של פיתוח המגזר הכפרי והיישובים העירוניים במקביל.

1. אחידות תכנונית: באמצעות הנחיות ברורות, סעיף 49ב(2) מסייע להנחות את המתכננים ההולכים על קו אחיד במדיניות תכנון כלפי סוגי אזורים שונים.

2. שמירה על האיכות הסביבתית: תהליך תכנון מורכב צריך להתייחס לשימור הסביבה, הנוף והמותאם למאפייני העיירות הכפריות והעירוניות.

תהליך הפיתוח על פי סעיף 49ב(2)

שלב א': גיוס סטייקהולדרים

כחלק מהתהליך, חייבים גורמים סטייקהולדרים: תושבים, מתכננים ומערכת החינוך. השלב הראשון הוא ליזום דיאלוג עם בעלי העניין. יש לגייס תושבים שיתזכרו את רצונותיהם, הצרכים האמיתיים והחזון העתידי.

שלב ב': תכנון מסודר והנחיות ברורות

בשלב זה יש להנחות את המתכננים להבטיח שהקול הקהילתי ישמע ויתחשב בבחירותיהם של התושבים.

1. נושא הכשרות סוציאליות: יש לטפל בנושאים כמו בית ספר, חינוך, בטיחות, שירותי בריאות ותשתיות, כדי להבטיח שתהיה חוויית מגור מתמשכת ואיכותית.

2. מסלולים על פי יעדים: יעד התכנון בזמן לבין צורך פיזי.

שלב ג': בחינת אפשרויות והמלצות

אחת מהשיטות לצורך תכנון אפקטיבי היא לבצע דירוג יסודי של אפשרויות ועל בסיסו להמליץ על הפיתוחים המתאימים. חיוני לקבוע עם בעלי המקרקעין האם יש ROI (החזר השקעה).

שלב ד': מנהיגות וביצוע

לאחר שסיים תהליך תכנון, יש לקבוע הנהגה ייעודית שאחראית על הביצוע. שני מודלים מרכזיים יכולים לפעול:

1. בהיגוי של מערכת וכח סוציולגי: שינוי ייצור המשתתף על ידי רשות מקומית וגורמי תכנון על מנת להנחות תהליכי פיתוח טכניים.

2. התמודדות עם אתגרים: הרשות המקומית יכולה לחזות את האתגרים הצפויים ולבנות תוכניות לניהול איכותי של מהות העניינים כפי שנדרש להיות.

סיכום

בהקשר של סעיף 49ב(2), הקשר בין ערים כפריות לעירוניות מהווה קרקע פורייה לבחון תהליכי תכנון, עובדים ומורכבויות שניצבים בפני הממשלות המקומיות. באמצעות פיתוחים תקינים, שלבים מתוכננים ושיתופי פעולה עם קהילות, ניתן למנף את כל היתרונות שיש לשני הסוגים להציע.