העדויות הקשות בכנס החירום של משפחות חטופים

עדויות קורעות לב

בכנס החירום הארצי של צוותי בריאות הגוף והנפש, שהתקיים במרכז הרפואי שמיר, שיתפו משפחות חטופים בעדויות קשות על המחיר הכבד שהן משלמות. דני מירן, אביו של עמרי, ביטא את כאבו כשהתייחס להפסד המשפחתי: "למען האמת, אני מהרהר וחושב יום-יום איזה ילד נקבל, כמה זמן נצטרך עבור השיקום".

כאב חוסר הוודאות

מירן מבקר את ניהול המו״מ, ומדגיש את חוסר הוודאות שהוא והמשפחות חשים: "מתעללים בנו כל שבוע, 'הנה אוטוטו משחררים אותם'. לפני חודש וחצי הייתי בטוח שעמרי יגיע מחר הביתה".

השפעות נפשיות קשות

יעל אדר, אימו של תמיר, שוחחה על השפעת החוויה על חייהם: "ככל שהזמן עובר זה נעשה קשה יותר ויותר". היא תיארה את המעבר הקשה שעברה, שבו איבדה את העצמאות הנפשית שלה: "מצאתי את עצמי יושבת על הספה ובוכה ושואלת את עצמי, מי אני?".

תנאים קשים של חטיפת קרובים

משפחות נוספות שיתפו בעדויות קשות. ניבה ונקרט, אימו של עומר, תיארה את תנאי השבי: "עומר היה 505 ימים בשבי, מהם 197 ימים היה לבד במנהרה". היא ציינה את השפעות ההתעללות על בנה: "ברגע הזה הוא הבין שלא יחזור להיות מי שהיה".

הסיכונים לבריאות הנפש והגוף

פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, התייחס למצב הקשה של החטופים והבעיה הרחבה של משפחותיהם: "בריאות היא מצב של רווחה פיזית, נפשית וחברתית, לא רק היעדר מחלה. המשפחה כולה חטופה, הציבור הישראלי לא יכול להשתקם".

הצורך בהסכם מיידי

פרופ' לוין הזהיר מפני התוצאות הקשות במידה ולא יהיה הסכם שיחזיר את החטופים: "אם נחזור ללחימה בעזה, הם ייעלמו ולא נוכל לסגור את הפצע הזה".

סיכום

הכנס חשף את הכאב והסבל של משפחות החטופים, והחשיבות של חזרה מיידית של החטופים לשולחן המשפחתי. עדויות אלו מקבלות משקל נוסף בצל הנחיצות למציאת פתרונות מהירים ויעילים למצב החמור הזה