שמחה על חייל שחוזר הביתה

חזרה הביתה אחרי זמן ממושך

ביום השביעי באוקטובר, קיבל עידן אלכסנדר הודעה מהאמא שלו, יעל: "תשמור על עצמך. אני איתך". אחרי יותר משנה וחצי, הוא שב הביתה. אל תוך חיק האם, שידיה המושטות רועדות מרגש. עידן, לוחם גולנצ'יק, עזב את חייו הבטוחים בניו ג'רזי כדי לשרת את מדינת היהודים, אך נתפס בעודו לובש את מדי צה"ל. היום, הוא שב לשגרת חיים אחרי 584 ימים בשבי חמאס.

המסע המורכב חזרה לחיים

בהגיעו לבסיס, התרגשות רבה אפפה את משפחתו וחבריו. העיניים החולמניות שלו, שלא ראו אור יום במשך תקופה ארוכה, פגעו לשקיעת סוף האביב, כשהוא לבוש בחולצת אדידס וכובע לראשו, מראהו החיוור והדל מראה את הקשיים שעבר. "שבו בנים לגבולם" – זו לא רק קריאה לשוב הביתה אלא גם הזדמנות לשקול את מהות הערכים המחוייבים לנו.

מעל קשת הכאב וההצלחה

על אף השמחה שבחזרתו של עידן, יש המודעים לסבלם של משפחות חטופים אחרים. בצל המנהרות בגבול עזה, נמצאים עדיין גורליהם של 23 אזרחים, הנתונים לשליטת חמאס, מה שזוקף עורכים לאומיים להשקפת עולם שיש צורך להחיל. השמחה היא כפולה ומכופלת, על כל לוחם ששב אך לא יכולה להפסיק את חווית הכאב שעבר לאור המצב הקיים.

תובנות על ערכים ומוסר

עם חזרתו של עידן, יש מקום לדון במנהיגות ובאחריות של המדינה לדאוג לחיילים שלה. האם אנו עושים די כדי לדאוג לבנים שלנו? האם ערכי ההגנה, הלכידות והמשפחתיות נשמרים מול לחצים חיצוניים ופנימיים? זהו רגע לחשבון נפש.

לסיכום, ברקע הכאב והקושי, עידן משמש תזכורת לכך שלמרות הכל, יש סיבה לשמוח: חייל חוזר הביתה, והתקווה שניתן להמשיך ולדאוג לבנים שלנו.