העיתונאי כשופט: מקצוע חלופי למי שהתעייף מלבדוק עובדות

שינוי בתפקידי העיתונאים בישראל

בשנים האחרונות נוצר שינוי מהותי בתפקידי העיתונאים בישראל. עיתונאים כבר לא מסתפקים בפרסום עובדות, אלא שואפים לשפוט ולהעניק פסקי דין. בעוד שבעבר הדיווח כלל את מה שקרה בכל אירוע, כיום ישנה נטייה לפרש את המתרחש, לקבוע מי האשם ומי הקורבן, מהו פסק הדין ומה העונש המתאים לכך. עיתונאים של היום משמשים גם כתובעים, פרקליטים, מבקרי מדינה ומטיפים, אך הרבה פחות עיתונאים במהות העיסוק שלהם.

הפרקים הישנים: בדיקת עובדות והצלבת מידע

העקרונות הבסיסיים של עבודה עיתונאית, דוגמת בדיקת עובדות, הצלבת מידע ובקשת תגובה, נחשבים בעיני רבים כפרקטיקות ישנות. במקום זאת, התרבות העיתונאית החדשה מקדמת אידיאולוגיה שבה הכותרת עצמה הופכת לעובדה, מבלי שהעובדות עצמן נבדקות. שיח זה נמשך מפאנלים טלוויזיוניים, גולש לכתבות באינטרנט ולרשתות החברתיות, ומגיע עד למערכת המשפט.

משפטי שדה בעידן התקשורת

בישראל קיימת מערכת משפטית כפולה: המערכת החוקית והמערכת התקשורתית. במערכת השנייה נפקדים כללים כמו חזקת חפות או הצגת ראיות מסודרות. לדוגמה, מקרים כמו נתניהו, חיים רמון וגל הירש הצביעו על דינמיקה שבה המערכת התקשורתית כבר קובעת פסקי דין לפני שמוגשות הראיות.

פרשת שדה תימן

לא ניתן להתעלם ממקרה שדה תימן, שמשקף מציאות זו. בתחילה, תועדו לוחמי צה"ל מתנהלים בצורה חשודה מול עצור פלסטיני. המעדויות שפורסמו יצרו נרטיב ברור של פשע מוסרי חמור, מבלי שיתבצעו בדיקות מקיפות. החקירה המלאה הראתה שהסרטון שפורסם היה ערוך וחסר קטעים קריטיים. כפי שהתברר, הנתונים שהופצו לציבור היו מוטעים והעובדות לא שיקפו את כל המצב.

אובדן האמון הציבורי

היחס בין המערכת המשפטית למערכת התקשורתית פוגע באמון הציבור כאשר נרטיבים בדיוניים גוברים על עובדות. הציבור הישראלי התרחק תדיר ממערכת המשפט המתפתחת על בסיס ההשפעות התקשורתיות, והחלה להבין את הכוח הזה ולהגיב לכך דרך ערוצים שונים, כמו רשתות חברתיות והקלפי.

סיכום

בעיצומה של ההתמודדות בין התקשורת למשטר השיפוטי, הציבור נחשף לתוצאות הכואבות של חוסר זהירות ובדיקת עובדות. יש צורך ברור לחזור לתוך עקרונות העיתונאות המסורתית ולוודא שהעובדות והמידע המדויק נשמרים במרכז השיח.