עלייה חדה במספר מקרי המוות משבץ איסכמי בבית

מגמות במקרי המוות משבץ איסכמי בארצות הברית

מקרי המוות משבץ איסכמי בבית כמעט ושהכפילו את עצמם, עלייה מ-8.44% בשנת 1999 до 29.31% בשנת 2020, בעוד שמספר מקרי המוות בבתי חולים ירד מ-46.41% ל-29.56%. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת PLOS start, המצביע על שינויים משמעותיים במגמות המוות משבץ במאה ה-21 בארצות הברית. שידוע כי שבץ הוא אחת הסיבות המובילות לתמותה במדינה.

ממצאי המחקר

החוקרים ניתחו את מגמות מיקום תיקי המוות משבץ איסכמי במטרה לשפר את השירותים לטיפול בסוף חיים ולטפל באי-שוויוניות במערכת הבריאות. הנתונים נאספו ממאגר המידע CDC WONDER של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, שבחן את המגמות בין השנים 1999 ל-2020. במחקר נבחנו תושבים בארצות הברית שמתו משבץ איסכמי, על פי הגדרות ה-ICD-10. מידעי הנפטרים סווגו לפי מגדר, גזע, גיל ורמת עיור.

שינויים במיקום המוות

מיקום המוות סווג למוקדים רפואיים כמו חדרי מיון ואשפוז, ולמוקדים לא רפואיים כמו בית והוספיס. מ findings עולה כי המספר הכללי של מקרי המוות משבץ שנרשמו בין השנים 1999 ל-2020 היה 237,617.

באופן כללי, קבוצות שממוקמות באזורים מרכזיים (26.13%), לבנים (85.5%), נשים (58.3%), ואנשים בגיל 85 ומעלה (41.5%) מציגות את המספר הגבוה ביותר של מקרי מוות. החוקרים מצאו כי שיעורי התמותה המוכנים לפי גיל אצל אנשים אסיה/אוקיאניה היו הנמוכים ביותר בשנת 1999 והכפילו את עצמם עד 2020 (17.5 ל-33.0 לכל 100,000). לעומתם, שיעורי התמותה של שחורים/אפרו-אמריקאים היו הגבוהים ביותר בשנת 1999; לאחר מכן נרשמה ירידה בשנת 2006, ולאחר מכן עלייה מחודשת בשנת 2020 (87.6 ל-34.8 ל-87.8 לכל 100,000).

משקרד נתוני המוות

בבתי חולים היוו המוקדים הרפואיים את המקום הנפוץ ביותר למוות, כש-41.6% מהם היו באזורים מטרופולינים גדולים ו-52.0% באזורים שאינם מטרופוליניים. לעומת זאת, מקרי המוות בבית ובחדרי ההוספיס היו השכיחים ביותר באזורים עירוניים, עם אחוזים גבוהים באזורים המרכזיים הגדולים.

בעת שנבחן את מקום המוות על פי גזע, נמצא כי אינדיאנים אמריקאים ואחרים מהקבוצה שאינה צפונית לאמריקה נהנו מהאחוז הגבוה ביותר של מקרי מוות במוקדים רפואיים עם שירותי אשפוז (54.72%). לעומת זאת, אנשים מהקבוצות האסיאתיות/אוקיאניות דיווחו על אחוז הגבוה ביותר של מקרים בבית (17.76%).

סיכום

בחינה של שינויי הפיזור על פי מקום המוות בין השנים 1999 ל-2020 מצביעה על עלייה חדה במקרי המוות בבית (8.44% ל-29.31%) וירידה במספר מקרי המוות במוקדים רפואיים עם שירותי אשפוז (46.41% ל-29.56%). החוקרים מסכמים כי "השיעור המתרומם של מקרי המוות בבית וכשלהם אי-שוויוניות מתמשכת במיקום המוות מצביעים על צורך במחקר נוסף להבנת הגורמים הבסיסיים המניעים מגמות אלו וכיצד הם משפיעים על איכות וטיפול בסוף חיים