עמית סוסנה: "יש רגעים שאני אומרת שזה חשוף ופרטי מדי. אבל זו תרומתי למאבק"

פרס "נשים אמיצות" בוושינגטון

אמש (שלישי), עמית סוסנה הפכה לישראלית השנייה אי פעם שזכתה בפרס "נשים אמיצות" היוקרתי, שהוענק לה על ידי אשת נשיא ארצות הברית, מלניה טראמפ. סוסנה, שהוחזקה בידי חמאס ב-7 באוקטובר במשך 55 ימים, הפכה לאחת הקvoices הבולטים בין שורדות ושורדי השבי לאחר שבחרה לשתף את סיפורה האישי, שכולל עדות על פגיעה מינית.

חוויות השבי והמאבק לשחרור שאר החטופים

בראיון ל--, זמן קצר לאחר הטקס, דיברה סוסנה על התסכול שהיא חשה מהמלחמה לשחרור שאר החטופים, ואמרה: "אני מדברת – והכול נשאר אותו דבר". היא תיארה את החיים בעזה, שם חוותה כאב וסבל, ועד כמה ההכרה שהיא קיבלה בטקס הייתה משמעותית. "שם בעזה את פצועה, סובלת, שוכבת על מזרן ולאף אחד לא אכפת ממך. לקבל עכשיו את ההכרה הזאת, עבור כולנו, זה מדהים", ציינה.

התמודדות עם הטראומה

סוסנה, כיום בת 41, נמצאת בתהליך של עיבוד חוויות השבי שעדיין משפיעות עליה. "אני רואה את זה גם על חטופים אחרים ששבו. האנרגיות שלי, הכוח לעשות דברים, הם לא מה שהיו פעם", הוסיפה. לדבריה, ההכרה שהיא מוסרת לא מדובר רק בסיפור האישי שלה, אלא בחוויות משותפות של נשים רבות שהיו שם יחד איתה.

אכזבה מהמצב הנוכחי

בנוגע למצב החטופים שנותרו בעזה, סוסנה הדגישה כאב עמוק: "כואב לי שהחטופים שם יראו שיש כאן אדישות או נרמול של השבי". היא מגלה כי חלק מהקושי שלה נובע מהפער בין מה שהיא חוותה לבין מה שהקהל הישראלי מבין על המתרחש בעזה.

רגשות אשם מול הקהילה

סוסנה מתארת את הרגשות שאופפים אותה כשחזרה לכפר עזה לאחר השחרור. "הייתי היחידה שחזרה מהשכונה שלי. עמדתי מולם והרגשתי אשמה, כי דווקא אני שלא במקור מהקיבוץ כן חזרתי", אמרה בזמן שהביע תנחומים על כך שחלק מהחיים חוו אובדן וכאב.

החיים אחרי השבי

בהקשר לחיים שלה כיום, סוסנה מדברת על השקט והשלווה שהיא מרגישה לאחר שחזרה מהמרחבים המוטרדים בעזה. "היום אני מבינה כמה זה לא נורמלי להתרגל לדבר הזה. אני חיה במרכז, יש לי שלווה", אמרה.

סיכום

עמית סוסנה ממשיכה להילחם למען המודעות לחוויות של חטופים אחרים ומקווה שהמאבק שלה יחבר אנשים ויביא לשינוי. "אני שמחה שאני פוגשת יהודים בעולם ורואה את תחושת הקרבה והביחד. אני מקווה שנדע לקחת את הכוח הזה ולפעול איתו, לעשות דברים, לשנות", היא סיכמה