השארנו בית שרוף, חרב, הרוס – אבל אנחנו כמו הפניקס, תמיד נדע איך להשתקם מחדש

תיאור האסון בקיבוץ חולית

ביום שבת אחד, קיבוץ חולית חווה אסון בין היתר מאובדן של 15 חברים ותושבים, בפגיעות רצחניות מטעם מחבלים. בין הקורבנות היו גם שניים שהגיעו לסייע מיישוב סמוך, שוטר אחד, ושני עובדים מרהט, שהועסקו שנים רבות ברפת הקיבוץ. "השארנו בית שרוף, חרב, הרוס", תיארה ניר כספי סולטן, דוברת הקיבוץ, את הרגעים הקשים שנחוו בשכונה.

קרב ועמידה לקראת השיקום

האירועים שקרו בחולית היו קשים, עם קרבות עזים שביצעו המחבלים. ההבנה לגבי גודל האסון התבהרה רק כאשר כוחות החילוץ והביטחון החלו להגיע למקום. חברי הקיבוץ נתקלו בתמונות קשות, טכנולוגיה מודרנית שנדרשה כדי לחלץ פצועים כחלק ממבצע ההצלה.

המצב הנוכחי והעתיד

נכון להיום, רוב חברי קהילת חולית שוהים בקיבוץ רביבים, עד לשובם הביתה לאחר שיסיימו לשקם את התשתיות. "נשמרו זיכרונות מהיום השחור, אולם אנחנו מתמקדים בהתחדשות", אמרו התושבים. הם פועלים לבנות מחדש בתי מגורים, גני ילדים ומעונות ומאמינים ביכולת השיקום של הקיבוץ.

הקיבוץ במעבר לתקופה חדשה

"אנחנו במצב של צמיחה דמוגרפית ומקבלים חברים חדשים", ציינה כספי סולטן, המובילה את מאמצי השיקום. כמו כן, פעולות קהילתיות רבות מתקיימות במטרה לשקם לא רק את המבנים, אלא גם את הנפש הקהילתית לאחר האסון. "המנטרה היא לצמוח מתוך טראומה", הסבירה נעמה כובני, מנהלת הרווחה בקיבוץ.

במהלך תקופה זו, חברי הקיבוץ מנסים לאחד את השורות, לרכז כוחות ולעמוד יחד מול האובדן. "ברור לנו שכבר לא נהיה קהילה שלמה כמו שהיינו, אך אנחנו מגלים שהצמיחה מחייבת אותנו להשקיע במחלוקות ובצמיחה מתמדת," סיכמה כובני.

הסיפור הלא נשמע

חברי קיבוץ חולית מייחסים חשיבות רבה לכך שהציבור יבין את גודל האסון. "על חולית כמעט שלא שמעו, חשוב לנו שהזכרון יישמר," אמר ינאי אלבז. הקיבוץ, שהוקם ב-1976, עבר לא מעט גלגולים ומבקש להחיות את שמו והזכרון של חבריו שנאבקו למען קהילת חייהם.

חולי זו קהילה קטנה שבוראת עצמה מתוך העצב, עם תקווה וגישה אופטימית לעתיד.