שורד השבי בראיון מטלטל: "ביקשתי מאלוקים סליחה שחיללתי שבת"

תנאי חיים קשים בשבי

שגב כלפון, ששוחרר לאחר חוויות טראומטיות במנהרות חמאס, מתאר את התנאים הקשים שבהם חי במהלך השבי. "במים שהיינו אמורים לשתות היו דגיגונים קטנים. סיננתי אותם עם פד גזה. האוכל? קצת אורז מלא תולעים," הוא מספר. כשהם קיבלו אוכל, היה מדובר לעיתים בכמות זעומה, ולמשל, סיר עם שאריות דקיקות. "היינו אומרים לעצמנו: 'זה חלבון'," המשיך.

רגעי אוכל ושיטות חלוקה

כלפון מתאר את הרגעים של חלוקת האוכל, כשהשומר היה מכבה את הנורה למשך רגע ואז מדליק אותה – זה היה הסימן לכך שהאוכל הגיע. הוא מדגיש כי הקרבה ללא אישור עלולה להוביל לעונש פיזי. "אחרי זמן מה, הגענו להכרה: 'שירביצו. רק תנו לנו קצת אוכל'," הוא מוסיף.

תוכניות בריחה ומאבק עם ייאוש

לאחר תקופה ארוכה בשבי, כלפון חש ייאוש ואף תכנן בריחה. "חשבתי על זה ברצינות, שרטטתי מסלול, בניתי תוכנית," הוא מתאר, אך החברים עליהם סמך מנעו ממנו. "לא ידעתי אם עדיף להישאר ולעבור את מה שעובר עליי, או לנסות אולי לקבל 50% סיכוי לחיים," הוא אומר.

תהליך ההחלמה והכוח הפנימי

כשנשאל מה עוזר לו להחלים מהסיוט שחווה, השיב: "לשחרר. לדבר. להוציא. והאמונה שלי התחזקה. יש לי על מי להישען. אני מנצל כל רגע. אני חי כל שנייה. זה לא מובן מאליו." כלפון מדגיש את החשיבות של שיתוף החוויות והפעלת הכוח הפנימי לצורך ההחלמה.

מהשבי לחיים חדשים

עם שובו לביתו בדימונה, כלפון מדגיש את הצורך לזכור את הזוועות מעברו, אך גם את החוזק שהצליח לשמר. "הייתי בקבר, מתחת לאדמה – ויצאתי חי. עכשיו אני חי באמת," הוא מסכם. בעדותו, כלפון מעבר על תהליך ריפוי ארוך שנקלע לו, ומסביר כיצד האמונה והתקווה הפכו למנועים מרכזיים בחייו לאחר החוויה הקשה.