שנתיים אחרי הטבח: קהילת שבט הנובה מתכנסת להנצחה

טקס הזיכרון באנגר 11

שנתיים לאחר הטבח הקשה, קהילת שבט הנובה, שספגה אבדות רבות במהלך ההתקפה המזוינת, התכנסה ביום שבת האחרון באולם האנגר 11 בעיר רעים לטקס זיכרון מרכזי. מאות אנשים, כולל משפחות שכולות ושורדים מהאירועים, הגיעו לטקס כדי לעבד את האובדן ולהנציח את זכר 412 הנרצחים.

סיפורי גבורה ואובדן

במהלך הטקס, סיפרו מספר שורדים על חוויותיהם מהיום הקשה ההוא. אחד מהם, דורון מזרחי, שחווה את הזוועות במיגונית במהלכה של ההתקפה, תיאר את התקופה הקשה שאחר כך: "היו שנתיים פסיכיות לגמרי, אבל העשייה והנתינה עזרו לי לעמוד על הרגליים," אמר, למרות שהטראומה ממשיכה לרדוף אותו.

גם סימו סלע, שהגיע על מנת להנציח את בנו רם נשר סלע, שיתף את כאבו. רם, שהעדיף להיות בטקס הנובה במקום מופע של ברונו מארס, כתב להוריו במהלך האירועים המזעזעים: "אין סיכוי שאני יוצא מזה." מאז הקים סימו משפחתו פרויקט הנצחה בשם "נשר כבדרכים", במסגרתו הכינו כ-15,000 מנות אוכל לחיילים.

אמני הערב וחוויות השורדים

בטקס השתתפו אמנים כמו עברי לידר ועדן בן זקן, אשר הופיעו עם שירים שנגעו בלבבות המוזמנים. במהלך האירוע, הוצגו גם סרטים אישיים של משפחות שכולות, שהדגישו את הכאב והאובדן שהן חוות.

אלמוג מאיר ג'אן, שחולץ מהשבי בחמאס, נשא דברים poignant על חוויותיו מהשבי וקרב לשוב לנורמליות. הוא אמר כי הכאב הוא עדות לאהבה שהייתה.

הלקח מהטבח

לסיום, נציגי הקהילה הביעו את מחויבותם להמשך המאבק לשחרור החטופים והדגימו את הצורך בזיכרון ובשיקום. קהילת הנובה, שחוותה אובדן כה כבד, מתמודדת עם הכאבים ומנסה למצוא את הדרך להמשיך הלאה.

בין ממצאי האירוע, ניכר כי הזיכרון וההנצחה הם לא רק הדרכים לעבד את האובדן אלא גם דרכי פעולה לקידום המאבק והצלת החטופים.