קטרקט: מחקר חדש על המנגנונים הביולוגיים העומדים מאחוריו

הקדמה

קטרקט הוא מצב עיניים נפוץ המוביל לירידה מתקדמת בראייה ולבסוף לעיוורון. מחקרים מצביעים על כך שמעבר אפיתל למזנכימלי והגירה עוקבת של תאי אפיתל עדשות הם גורמים מרכזיים בהיווצרות קטרקט. עם זאת, המנגנונים המדויקים שמביססים את התהליך הזה נותרו לא ידועים.

תפקידו של NR2F1/COUP-TFI

במחקר שפורסם לאחרונה בכתובת גנים ומחלות, חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית Chongqing חקרו את תפקידו של תת-משפחת קולטן גרעיני 2 קבוצה F חבר 1 (NR2F1/COUP-TFI) בהתקדמות קטרקט. הממצאים מראים עלייה בביטוי החלבון NR2F1/COUP-TFI במודלים של עכברים עם קטרקט קדמי (ASC) ובתאי SRA01/04 שטופלו ב-TGF-β1.

ביטוי פיברוטי

החוקרים דיווחו גם על עלייה בביטוי של סמני פיברוזיס כמו פיברונקטין 1 ו-VIMENTIN, כמו גם בפעילות אפופטוטית הקשורה ל-CASPASE 31 ו-BAX. נמצא כי תצפיות אלו משקפות את המצב הפיברוטי והתהליכים האפופטוטיים המתקדמים בקטרקט.

תוצאות ניסויים

באמצעות נתונים מעבודות קודמות, החוקרים מצאו כי רמות ה-mRNA של NR2F1 בתאי אפיתל נמוכות יותר לעומת פיברוציטים. ניסויים נוספים הצביעו על כך שהפער הזה נגרם על ידי דיכוי אוטופאגיה, הנגרם כתוצאה מעלייה ב-TGF-β1 בתאי אפיתל.

השפעות על תהליך הקטרקט

ניסויים להדחת NR2F1 הראו כי עיכוב של החלבון הזה לא רק שמקטין את התקדמות הפיברוזיס, אלא גם מדכא את האפופטוזיס ואת נדידת תאי האפיתל של העדשות, הן במבחנה והן במודלים של חיים.

אינטראקציה עם STAT3

באופן מכני, נמצא כי NR2F1 מקיים אינטראקציה ישירה עם מקדם STAT3, מה שמוביל להגברת התמלול שלו, אשר בתורו מקדם פיברוזיס ומפחית נדידה בתאי האפיתל של העדשות.

סיכום

המחקר הנוכחי מראה כי NR2F1 מעודד פיברוזיס ואפופטוזיס בתאי אפיתל עדשות באמצעות אינטראקציה עם STAT3, מה שמוביל בסופו של דבר להיווצרות קטרקט. ממצאים אלו עשויים לשאת בחובם פוטנציאל לפיתוח טיפולים חדשים