תוכנית יום ההודיה להצלת יהודי אירופה

ההקשר ההיסטורי

סתיו 1938 היה זמן קשה ליהודים. הפוגרום של ליל הסכינים (Kristallnacht) חיסל את יהודי גרמניה, ועידת איווֹן, שהייתה אמורה למצוא מקלטים לפליטי יהודים, התבררה כמפחיתת משמעות. בבריטניה החלו לסגור את שערי פלשתינה. עם זאת, ביום ההודיה, קצין ממשל אמריקני נועז הציע תוכנית הצלה大胆ית, שהציעה ליהודים תקווה חדשה ומסיבה להודות.

התוכנית: אלסקה

מטרת התוכנית הייתה אלסקה. אזור צפוני רחב ידיים, עשיר במשאבי טבע אך באוכלוסייה נמוכה, נקבע על ידי המזכיר לפנים הארצות הארולד ל. איקס. איקס, שביקר באלסקה בקיץ של אותה שנה, נפגש עם פקידים מקומיים כדי לדון בדרכים למשוך מתיישבים לפיתוח האזור. במקביל, תוקפנות יפן נגד סין והסבירות למלחמה באירופה הגבירו את החששות האמריקאים לגבי ערכה האסטרטגי של אלסקה.

רעיון ההתיישבות

בעקבות הריסות בתי הכנסת והבתים שהנאצים שרפו, נולדה הרעיון על כך שפליטי יהודים גרמנים יפתחו ויחזקו את אלסקה. הסנאטור ויליאם קינג (דמוקרטי-יוטה) ציין כי פליטים מהיטלר, כשיתמודדו עם קשיי חיי הגבול, "לא יחשבו על הנוחות שהקריבו במדינות שהותירו, אלא על הברבריות והייאוש שבתנאים בחו"ל מהם ניצלו."

ההצעה שהוצגה

בהודעת עיתונות בערב יום ההודיה, שבועיים לאחר ליל הסכינים, הציע איקס את אלסקה כ"מקלט לפליטי יהודים מגרמניה ומאזורים נוספים באירופה בהם יהודים נתונים להגבלות דכאניות." הוא ציין כי אלסקה היא "הנכס היחיד של ארצות הברית שאינו מפותח במלואו."

פעולות הקונגרס

בעקבות ההצעה, קינג ונציג פרנק האבנר (דמוקרטי-קליפורניה) הציגו חקיקה שתאפשר לפליטים להתיישב באלסקה. פעילים למען הפליטים יצרו ועדה לאומית לפיתוח אלסקה ושיתפו פעולה עם דמויות ציבוריות רבות על מנת לתמוך בחוק.

ההתנגדות

ההתנגדות לחוק הגיעה מצד משרד החוץ, שראה בו ניסיון להכנסת זרים לארצות הברית בדרכים לא ישרות. השפעתו של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט הייתה המפתח לגורל החוק. למרבה הצער, רוזוולט לא תמך במלואם בתוכנית.

חוויות מאכזבות

איקרס חווה אכזבות רבות כלפי הנשיא. הוא מצא את עצמו מתבקש להסיר הערות ביקורתיות על המשטר הנאצי מדבריו במספר מקרים, מה שמעיד על החשש שהביקורת על גרמניה תזיק ליחסי ארה"ב-גרמניה.

סיכום

בסופו של דבר, רוזוולט לא היה מוכן לתמוך בתוכנית, וההצעה לאלסקה פשוט לא יצאה לדרך. המיזם נותר באותה תקופה בחללים של הצעות למקלטים לפליטים, שראש ממשלה רוזוולט ורשויותיו דחו משיקולים פוליטיים.