המספרים הכמעט בלתי נתפסים: אלפי עזתים נוטשים את הרצועה

התופעה המתפתחת בעזה

בימים האחרונים מתקיימת מערכה פנימית רחבה בעזה, כשמאות רבות של תושבים מבקשים להתנתק מהרצועה החרבה ולמצוא דרכי יציאה. חמאס וארגונים נוספים ברצועה מתמודדים עם התופעה שמרתיעה רבים, ומגדירים זאת במונחים כמו "עקירה" ו"גירוש". עם זאת, המציאות הקשה ברצועה והחשש ממלחמה מתקרבת, הופכים את תהליך היציאה למאתגר ומסובך יותר.

מי מורשה לעזוב?

נכון להיום, כיוצאים מהעזה מורשים רק קבוצות מסוימות. אלה כוללים חולים הזקוקים לטיפול רפואי שלא זמין ברצועה, אנשים בעלי אזרחויות כפולות שמדינותיהם פועלות לחלצם, וכאלה שהצליחו להשיג ויזות למדינות אחרות. היציאה מחייבת שיהיה יעד קולט במדינה שלישית, שתסכים להעניק למיוצאים מעמד כלשהו.

המספרים המפתיעים

בשבועות האחרונים, המספרים של העוזבים מצביעים על מגמה הולכת ומתרחבת. כ-36,000 עזתים עזבו את הרצועה, כאשר מעל 2,000 מהם שהו במעבר עם ישראל. הרוב המכריע עזב דרך מעבר רפיח, לאחר שנפתח מחדש ליציאה בלבד. מדינות רבות קולטות את היוצאים מעזה, כמו מצרים, ירדן, איחוד האמירויות ומדינות במערב אירופה, כאשר רומניה גם נכנסת לתמונה.

חמאס במאבק נגד ההגירה

חמאס פועל במלוא המרץ נגד התופעה, וטוען כי היא מתכתבת עם התכנית של הנשיא טראמפ להגירת פלסטינים. היישום של מאמצים על ידי ארגון הטרור מתבטא גם ברשתות החברתיות, שם מגנים משפיענים של הארגון את ההגירה ומפעילים לחצים על התושבים להישאר.

הסיבות ליציאה ההמונית

הסיבות ליציאה ההמונית ברורות ועשויות לשאול משאלות קיומיות. עם העדר אופק, חשש מלחמה מתקרבת, חוסרי מזון וסגירת המעברים, קשה לשכנע את העזתים להישאר במקום שבו העתיד אינו ברור. המצב ההרסני ברצועה, בו חלקים נרחבים נהרסו, גורם לתושבים להתייאש ולהביט מחוץ לגבולות עזה.

המציאות המורכבת הזו מציבה לפני כל העוסקים בנושא אתגרים לא פשוטים, ואין ספק כי המצב ידרוש התמודדות מעמיקה בעתיד הנראה לעין