חזון מדיני לרצועה

שאלות לאחר שיבת החטופים

אחרי החגיגות המוצדקות של שיבת החטופים הביתה, נשאלת השאלה: מה התוכנית המדינית של ממשלת ישראל והאופוזיציה לנוכח המצב הנוכחי ברצועת עזה? ראש הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, קרא במחאה לגורמי חמאס לשחרר את כל החטופים והשלל הישראליים, בציינו כי המצב בעזה נמשך עם מאות הרוגים פלסטיניים מדי יום. התגובה של חמאס לצעד זה הייתה שלילית, כאשר ממשלת ישראל גיששה במסע הלחימה, מבלי להתייחס לקריאות אבו-מאזן.

המחלוקות הפוליטיות

נראה כי המחלוקות הקיימות בין הקואליציה לאופוזיציה מתרכזות בשחרור החטופים, בעוד שאין תשובות מפורשות לגבי מה יקרה לאחר מכן. אם יקרה שחרור החטופים, מה תהיה העמדה של הצדדים בנוגע לעתיד רצועת עזה? התהליך המדיני נשאר לא ברור, כששני הגושים הפוליטיים מתמודדים עם צורך מוחשי לגבש עמדה לאחר שהחטופים יחזרו הביתה.

התנהלות חמאס ומערכת הביטחון

חשוב להבין כי שני הגושים הפוליטיים מסיתים את תשומת הלב מעמדות מדיניות אמיתיות לטובת המלחמה בשחרור החטופים. בציבור גוברת התחושה כי חמאס עשוי להפר את ההסכם המתגבש עתיד לבוא, דבר שיאפשר לצה"ל לחדש את הלחימה בעזה ללא עכבות.

תהליכים קודמים

במהלך כהונות מוקדמות של ראשי ממשלה שונים, הוצגו תוכניות מדיניות שנועדו לשיחות עם הפלסטינים, בעוד שלראש הממשלה הנוכחי, נתניהו, גישה שונה בה הוא מתמודד עם המצב כמות שהוא. ההתחמקות ממסע ומתן ומבוטא בהזדקקות להסתמכות על נשיאי ארצות הברית.

קולות מהאופוזיציה

גם במפלגות האופוזיציה נשמעת תלונה כלפי חטיפות החטופים, דבר שמבצע הקונצנזוס הציבורי. המחלוקות והעמדות הקיימות יעצבו, בהתאם, ובמידה רבה, את המערכת הפוליטית לעתיד.

מסקנות מהמצב הקיים

נראה כי אבו-מאזן בכל זאת צדק במידה מסוימת כאשר ציין כי כישלונו של חמאס לשחרר את החטופים משמש כצידוק להמשך ההתקפות בעזה. השאלה המרכזית היא האם ישראל תוכל להימנע מהכרעות כואבות בנוגע לעתיד עזה, או שהיא תשאף לעמוד מול האתגרים הנוכחיים באופן מכוון ומדוד.