החלק החשוב באסטרטגיה של טראמפ הוא לא הפעולה – אלא חוסר פעולה

מבוא

אסטרטגיה פוליטית של דונלד טראמפ בולטת לא רק במעשיו, אלא גם בחוסר המעשה שהוא מבצע בזמנים קריטיים. המיומנות שלו לייצר מתח וציפייה בכל הנוגע להודעות עתידיות, הופכת אותו לדמות מרכזית בסדר היום הפוליטי.

פסגה G7 ותגובות איראניות

לאחרונה עזב טראמפ באמצע ועידת ה-G7 בקנדה, ונפגש עם בכירי יועצים, אנשי קמפיין ומפקדים לשעבר. בין הנושאים שנדונו היה האם להצטרף למערכה ישראלית נגד איראן. כל העולם דרוך לצעד הבא של ארצות הברית, ושואלים האם טראמפ יתערב צבאית או דיפלומטית.

הודעה מציפייה

בזמן שהעולם היה ממתין לדבריו על המצב, טראמפ בחר לצייץ על הצבת שני תורני דגלים חדשים בכניסה לבית הלבן. בתגובה זו, הוא הימנע מלאפשר גישה ישירה לנושא האיראני, וברחב את המתח סביבו.

טכניקות משחק

חלק מהאסטרטגיה של טראמפ מופיעה בצורה המקבילה לעקרונות המשחק. הוא יוצר תמונה של תהליך לא גמור, מה שמקנה לו שליטה על השיח התקשורתי. ה"אפקט זייגרניק" בגורם להרגשה של "משימה לא גמורה" מייצר תשומת לב חזקה יותר מהמעשה עצמו.

זכות הבחירה על סדר היום

טראמפ דואג לכך שהתקשורת ויריביו יעסקו בו, גם כאשר הוא שותק או מספק רמזים כלשהם. בכך הוא הופך את עצמו למרכז תשומת הלב, כופה על כולם לחכות להודעה הבאה שלו. בעידן כזה, כל אמירה שלו, כמו "אולי אתערב. אולי לא," מייצרת מתח ועוזרת לו לשמור על הרצון של הציבור לחכות ולראות מה קרה.

סיכום

לאורך הדרך, טראמפ מצליח לנהל את הפוליטיקה כך שהמתח והציפייה נשמרים, מבלי להיכנס לפעולה מיידית. היכולת שלו לשלוט בקצב השיח הפוליטי מעמידה אותו בעמדה של כוח והשפעה. בעידן שבו הציפיות מכרעות, כולם חיים לפי השעון שלו, מה שמצביע על המורכבות והעוצמה של אסטרטגיה זו