חטא הצרה של צלפחד ואירועים במדבר

בקשה של בנות צלפחד

בפרשת פנחס, מתארת התורה את בקשת בנות צלפחד, שהציעו לרשת את חלקו בארץ ישראל לאחר שאביהן, צלפחד, מת במדבר. מאחר שלא היו לו בנים, הן פנו למשה בבקשה להבין האם יוכלו לקבל את ירושתו. הבקשה הזו הובילה משה לשאול את ה׳ ישירות, שכן עניין זה לא היה מובן מאליו.

חטא צלפחד

שאלה מתעוררת לגבי מהו החטא שגרם לצלפחד למות. הכתוב בתורה מציין כי "הוא מת בחטאו" ולא מפרט מהו אותו חטא. בנוגע לאיש שצפצף את השבת באירוע אחר במדבר, נאמר: "ויצא איש מקצה המחנה… כדי לחתוש עצים בשבת" (במדבר טו', 32). המושג "במדבר" מופיע שוב, לא ברור מדוע ההדגשה הזו נחוצה, מאחר שכל הסיפור מתרחש במדבר.

הסברה של רבי עקיבא

רבי עקיבא קישר בין האיש האלמוני ש"חטא" לבין צלפחד, כשהציע כי צלפחד היה האיש המלקט אם עצים בשבת. על חטא זה הוא נענש. הקשר בין חילול השבת של צלפחד ובין העובדה שהוא מת ללא בנים, שיש לה בכך השלכות על ירושתו בארץ ישראל, הוא נושא מרתק שנמצא במרכז הדיון.

לכידתו במדבר

המדבר סמלי לחיים זמניים. זהו מקום שאין בו התיישבות קבועה, ואנו רק חולפים בו בדרכנו ליעד הקבוע שלנו. החיים במדבר משקפים זמניות, שהיא רק הכנה למקום נועד. הנוכחות של קודש במדבר היא זמנית בלבד, וזאת מדגישה את ההולדה של ארץ ישראל, שנחשבת לבית קבוע ובעל משקל רוחני מתמשך.

הקישור בין השבת לארץ ישראל

שבת נחשבת לקודש הנעלה ביותר בזמן. היא לא רק זכר ליצירה אלא גם מסמלת קשר עם נצח ועם קודש אמיתי. החטא של צלפחד, שביזה את קודש השבת, גרם לו לאבד את נצחיותו – הן בזמן, על ידי חילול השבת, והן במקום, בהחלפת הקודש בארץ ישראל ל"זמן מדברי".

בסוף, יש ללמוד מהטעות של צלפחד ולהימנע מלתפס את עצמנו במדבר; יש להתרכז במה שנשאר נצחי, ולא לבלבל בין הדרך לבין היעד הסופי