תוקפים את התשתיות הגרעיניות באיראן: האם זה עשוי להחליש את השלטון או לחזק אותו?

תהליכים היסטוריים והשפעתם על משטרים

הפעולות הצבאיות נגד תשתיות הגרעין באיראן מעלות שאלות חיוניות לגבי השפעתן על המשטר האיראני. האירועים ההיסטוריים מעידים כי ערוצי לחץ צבאיים לא תמיד מביאים להפלת שלטון, כפי שראינו בעיראק תחת סדאם חוסיין, שעמדה מול סנקציות ומבצעים חשאיים במשך עשור שלם ולא קרסה עד לפלישה ב-2003.

נרטיב מצור והשפעתו

המשטר האיראני מצליח לשמר את מעמדו לא רק באמצעות יכולות צבאיות אלא גם דרך ניהול נרטיב המייצר תחושת מצור מתמדת. הנרטיב הזה מציב את איראן כקורבן לבין מטרות מערביות, בעוד השלטון מתפקד כגוף המגן על ריבונות וכבוד לאומי. כל סנקציה או חיסול ממוסגרים כהוכחות להזדקקותו של הציבור לממשלתם.

האם תקיפות צבאיות עשויות לחזק את הלגיטימציה של המשטר?

הנרטיב המקומי עשוי להצביע על כך שפעולות צבאיות, גם אם הן טקטיות במובן אחד, עלולות להזין את המסר של המשטר ולא לשחוק את הלגיטימציה שלו. התמונות המגיעות ממערכות המידע באיראן מציגות כל תקיפה כהוכחה לכך שהמשטר מהווה קו ההגנה האחרון בפני לחצים חיצוניים.

דוגמאות לקווים דומים במצבים אחרים

השוואות עם מדינות אחרות כמו צפון קוריאה או ונצואלה גורסות כי לחצים חיצוניים יכולים למעשה להחמיר את השלטון הפנימי ולא להחליש אותו. דוגמאות אלו עשויות לאותת כי מצבים דומים עלולים להתרחש גם באיראן.

מסקנות מרחיקות לכת

מומחים טוענים כי תקיפות על תשתיות גרעיניות עשויות לפגוע ביכולות הצבאיות של איראן, אך יש לבחון את השפעתן על הלגיטימציה של המשטר. אם הציבור יראה בכך הוכחה לעמידה מול כוחות חיצוניים, במקום ככישלון מדיני, המשטר יישאר יציב.

ד"ר ליאורה הנדלמן, חוקרת בכירה במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב, מסכמת: "סבל שמובן כהכרח היסטורי או כעדות לעמידה מוסרית יכול לשמר את אחיזת השלטון, אך אם המחיר יזוהה כתוצאה של מדיניות כושלת – הזעזועים בשלטון עשויים להתרחש בהדרגה."