בגיל 41: ג'ניה זבולוטני שומרת על מעמדה כאלופת ישראל ביידוי פטיש

הזיקה לספורט תחרותי

ג'ניה זבולוטני, אלופת ישראל ביידוי פטיש במשך 21 שנים ברציפות, מדברת על חוויותיה כאלופה וכמורה בשטח. בעוד שגברים ונשים רבים חווים "משבר גיל 40" ומאמצים תחביבים ספורטיביים, זבולוטני מעולם לא עזבה את הספורט התחרותי. היא צפויה לחגוג את יום הולדתה ה-41 ביולי הקרוב, ובזמן זה היא חווה הצלחות מספקות בתחום הספורט.

הישגים מרשימים

בשנה שעברה, זבולוטני לא רק שהצליחה לשמור על כתר אלופת ישראל, אלא גם זכתה בתואר אלופת אירופה למאסטרס ובחודש שעבר הוסיפה לתפקידה את התואר סגנית אלופת העולם בקטגוריית 40+. היום, היא תייצג את ישראל באליפות אירופה לאומות דרג ב'.

לזבולוטני יש גם דעה ברורה על המצב של האתלטיקה בישראל: "ישראלים בכלל לא יודעים על אתלטיקה. זה מתחיל בחשיפה בגיל בית הספר. אתלטיקה היא מלכת הספורט, הבסיס להכל".

חינוך והקשיים בשטח

זבולוטני משמשת כמורה לחינוך גופני בתיכון בית אקשטיין רופין, המיועד לתלמידים על הסpectrum האוטיסטי ובעלי אתגרים רגשיים והתנהגותיים. עבודתה היא לא קלה, והיא נדרשת להתמודד עם תלמידים שאינם תמיד מעוניינים בספורט. "בהתחלה היה לי קשה לראות שהילדים לא רוצים להשתתף, אבל עם הזמן הם גילו שאני בכושר והתחילו להתרגש מהפעילויות", היא מספרת.

זבולוטני מדברת על הצורך לשפר את המודעות לספורט בבתי הספר ומדגישה שהחינוך הגופני לא יכול להישאר שולי. "ספורט חשוב בדיוק כמו מתמטיקה ואנגלית", היא טוענת.

אתגרים ומורכבות החינוך

זבולוטני, שגם בעלה משרת במילואים, חווה אתגרים נוספים כאשר היא מתמודדת עם הכפלה בעומס העבודה, במיוחד בתקופות קשות כמו זו הנוכחית. "כיצד אפשר להוריד את השכר כאשר אנחנו עובדים קשה כל כך בנסיבות כאלה?", היא שואלת.

כל אלו מצביעים על החשיבות של ההשקעה בתחום הספורט והחינוך בישראל, ומעלים שאלות על האתגרים שניצבים בפני אנשי החינוך והספורט במדינה.

סיכום

ג'ניה זבולוטני אינה רק אלופת ישראל, אלא גם סמל לספורט וחתירה לשינוי בתחום החינוך. היא משקיעה את מרצה בקידום הספורט ובחינוך הדור הצעיר, תוך שהיא נאבקת במציאות שדורשת יותר הכרה והשקעה בספורט בישראל