דילוג לתוכן

פסק דין בעייתי: המאבק במעגל הבושה והאחריות המשפטית לנפגעי אונס

לעצור את מעגל הבושה: פסק דין חדש מחזק את עקרון ההסכמה לכבוד הפרט

פסק דין מעורר דיון ציבורי

בשבוע האחרון, בית המשפט המחוזי בלוד קיבל פסק דין משמעותי, המבהיר בצורה חד משמעית את עקרון ההסכמה החופשית ביחסי מין. השופט גיא שני קבע כי שכרות עמוקה שוללת את היכולת להסכים ליחסי מין, והדגיש את האיסור המוחלט לקיים יחסי מין עם אדם שאינו מסוגל להסכים לכך. פסק הדין התקבל בעקבות מקרה שאירע בשנת 2018, בו גבר בן 33 קיים יחסי מין עם בת דודתו, נערה בת 18, שהייתה שיכורה ומסוממת.

הגדרת אונס והאחריות המשפטית

בהתאם לסעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, אונס מוגדר גם כבעילה תוך ניצול מצב חוסר הכרה של הנפגע. בית המשפט חייב את הגבר לשלם פיצויים בסך חצי מיליון שקל, והבית המשפט ציין כי עיוותי פרשנות בעניין זה, אשר הטילו את האחריות על הנפגעים, אינם מקובלים כל תיקון.

ההשלכות החברתיות והחוקיות

פסק דין זה אינו רק ציווי משפטי, אלא גם הזדמנות לקדם שינוי חברתי. הוא מציב את האוטונומיה של הפרט במרכז השיח הציבורי, ומזכיר לכולנו שחשוב להבין את משמעות ההסכמה החופשית ואת האחריות המוסרית המוטלת על הצדדים המעורבים. הדבר במיוחד נכון במדינה בה מושג ההסכמה עדיין לא תמיד מובן בצורה חד משמעית במערכת המשפטית.

תפקידה של החברה בהפסקת האשמה על קורבנות

מומחים, כמו איילת רזין בית-אור, מדברים על חשיבות השיח החברתי. היא מציינת כי הקרבה של הציבור להבדלה בין קורבן תוקף לבין האשמה האישית נדרשת לצורך שיפור ההגנה על נשים וגברים כאחד. המוקד חייב להיות על מי שבחר לנצל חולשה ולא על הנפגע.

סיכום

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בלוד הוא מסר חשוב לגבי ההבנה המשותפת של ההסכמה במערכת המשפט ובחברה כולה. הכרה בעובדה שנפגעות אינן אשמות צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי, במטרה ליצור מרחב בטוח יותר לכל אחד ואחת מאיתנו.

המערכת המשפטית והחברה חייבות לאמץ עקרון זה ככלל, במטרה למנוע תופעות של מעגל הבושה ולהבטיח שכולם יהיו מוגנים מהשפעות של ניצול מיני במצבים רגישים

Scroll to Top