מטאפורת המלצרים: הדרך להבין סוגיית גיוס החרדים

עקרון ההמלצה – למה זה חשוב?

בשיח הציבורי אודות גיוס החרדים, עולה פעמים רבות המוטיב של אמון. ניתן להבין זאת באמצעות מטאפורה של שני מלצרים במסעדה שעומדים לפני לקוחות עם בחירת מנות. המלצר הראשון ממליץ על דג ואומר ללקוח שהעוף אינו טוב, בעוד המלצר השני ממליץ על סטייק יקר יותר. הבחירה המעשית של המלצרים, וההקרבה שהראשון מפגין בטובתו של הלקוח, יוצרת תחושת אמון במומחיותו.

רעיון הגיוס החרדי בעיני הציבור

בשיחה עם חברים ובעלי דעות מהחברה החרדית, שומעים פעמים רבות טיעונים שתומכים בהמשך המצב הקיים: "זה טוב לישראל כשהם לומדים תורה", "הם מגנים עלינו", ו"טוב לכולם אם הם לא יתגייסו". עם זאת, המושגים הללו מתפרשים בעיני הציבור החילוני כתועלת עצמית שאינה משדרת מסר של הקרבה אמיתית כלפי המדינה והחברה כולה.

חוסר אמון בחברה החרדית

חוסר האמון מתעורר כאשר הציבור החילוני אינו יכול לראות דוגמאות להתחייבות של החרדים לטובת הכלל. כאשר החברה החרדית אינה מציגה יוזמות או פעולות שמחייבות ויתור והקרבה למען יתר חברי הקהילה, נשאלת השאלה: מדוע להאמין שבהמלצותיהם ישנה דאגה אמיתית? האמון נבנה ברגעים שבהם אדם מוכן להקריב משהו אישי למען אחר.

שיח מחודש על גיוס החרדים

על מנת לשפר את השיח הציבורי אודות גיוס החרדים, יש להבין שהשיח אינו מתמצה רק בשאלה מה נכון למדינה, אלא גם מי מוכן לוותר בשביל האחר. אם כל צד עוסק בעיקר בהסברים של אינטרסים אישיים שאינם כוללים נתינה הדדית, התוצאה היא חיזוק תחושת הנתק והחשדנות.

קריאה לחברה החרדית

כחלק מההליך להשגת אמון, אני מזמין את הציבור החרדי לחשוב על מקרים שבהם ישנו ויתור למען טובת היתר. האם יש מקום שבו הציפיות האלוהיות סותרות את טובת הפרט החרדי אך הן טובות לציבור החילוני? נוכחות של נתינה כזו עשויה לשנות את התמונה ולפתוח דלתות לשיח חדש ומועיל.

סיכום

באופן שבו מלצר ראשון מבצע את תפקידו בסבלנות תוך דאגה לרווחת השולחן, כך גם נדרשת החברה החרדית להציג את כוונותיה ותועלתה לאורחיה. רק כאשר תתבצע הקרבה אמיתית, ניתן יהיה לבנות מחדש אמון ולנהל שיח פתוח ומתקדם.