הבנת המסורת היהודית על בניית בית המקדש

הקשר בין קרבנות לתפילה

כידוע, כיום, בשל חורבן בית המקדש, אין לנו אפשרות להקריב קרבנות, להשתמש במנורה או לקיים את עבודת הקטורת. חכמינו תיקנו לנו את הקריאה היומית של הפרשיות העוסקות בעבודות אלו לפני התפילה, במטרה להשלים את חסרונן, כמו שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו". המטרה היא שהכתוב ייחשב כאילו קיימנו את העבודות.

הדיון בפרשת מזבח אדמה

בספר "תבואות שור" נזכרה שיטה שמציעה לכלול את פרשת המזבח האדמה בבחינת בניית המזבח, כדי להדגיש את הרלוונטיות של בניין הבית. עם זאת, השיטה נדחתה מכמה סיבות עיקריות.

שמץ של טעם

הטעם הראשון הוא שאין להחשיב את העוסקים בבניית הבית ככבונים בפועל. בנוסף, אין מצווה לבנות מזבח בכל יום, ובכך יש לבחון אם יש מקום לקריאה יומית של פרשת המזבח.

הצדדים ההלכתיים

טעם נוסף הוא שיש לדון אם המזבח שייך למכשירי הקרבן. אם זו הייתה הכוונה, היה צריך לכלול גם את פרשת בגדי כהונה ואת כל הפרשיות הנוגעות לבניית בית המקדש בלוח הקריאות היומי.

תשובות הלכתיות מעניין יחזקאל

עם זאת, יש להעיר על כך שההנחה כי מי שעוסק בבניית הבית אינו נחשב כבונה אינה תמיד מדויקת. ביילקוט יחזקאל, לשאלתו של הנביא על כך שהעם עובד על בניית הבית, עונה הקב"ה כי "אע"פ שהם לא עושים עכשיו, יהו קורים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאילו בבניינו הם עסוקים".

מסקנות

דברים אלו מדגישים את הקשר ההדוק בין התפילה, הקרבנות ובניית הבית המקדש, ואת המאמץ של חכמים לשמר את המסורת והזיקה לבית המקדש גם בעידן הנוכחי, שבו אין לנו אפשרות לקיים את העבודות הפיזיות.

בכך, נקבעת משמעות נוספת לקריאת פרשיות העבודות כחלק מרכזי מהותי בעבודת התפילה היהודית.