חקירה מטעם – בעד חלופה מהותית
היסטוריה של ועדות חקירה במדינת ישראל
מאז נחקק חוק ועדות חקירה, הוקמו בישראל 20 ועדות חקירה, מתוכן 16 בהמלצת הממשלה. ועדות אלו עוסקות בנושאים מכריעים ומכוונות לתהליכים קריטיים בהיסטוריה ובעתיד המדינה, כמו ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום כיפור, ועדת בייסקי לחקר משבר המניות, וכן ועדות שמגר וכהן, שחקרו את הטבח במערת המכפלה והרצח של רבין, ושל הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. בראשן עמדו נשיאי או שופטי בית המשפט העליון, מה שמצביע על חשיבותן של הוועדות ועל האמון הציבורי שדרוש להן.
שמירה על האינטרס הציבורי
למרות שהממשלה ידעה שהקמת הוועדות עשויה לחשוף את כישלוניה, האינטרס הציבורי גבר על הנוגע האישי, מה שהביא להקמתן. זה מעלה את השאלה מדוע מנגנון ועדת החקירה נשמר כמעט ללא שינוי מאז ומדוע הממשלה לא הכניסה שינויים משמעותיים בחוק.
חוקים וכוחות של הוועדות
החוק נוסח במחשבה תחילה ומבצע איזון בין כוחות הממשלה ובין הוועדה עצמה. ההחלטה על הקמת הוועדה שמורה לממשלה, אך הסמכות לקביעת חבריה ניתנה לנשיא בית המשפט העליון. בנוסף, הוועדות מיטיבות להיעזר בכלים חיוניים לבירור האמת, כמו זימון עדים ודיווח מסמכים. בתוך כ-55 שנות קיום החוק, רק תיקונים שוליים נעשו.
המאבק לכינון ועדה ממלכתית
לפי סקרי דעת קהל שנערכו בשנים האחרונות, ברור כי הציבור יאמין אך ורק לוועדה ממלכתית, אשר חבריה לא ימונו על ידי הממשלה אלא על ידי גורם נייטרלי. עומד כאן אתגר מיוחד עבור ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אשר במשך שנים רבות נמנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, גם כאשר עלו שאלות בנוגע לאירועים מכריעים כמו אסון הכרמל.
התירוצים להימנעות מהקמת ועדת חקירה
למרות שצבר של תירוצים להימנעות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית מצוי בשפע, אף אחד מהם לא מצליח לשכנע. שיח על מינוי חברי הוועדה כבר התקיים, וגם אם איננו פורמלי, יש הסכמה שיתמנה גוף ללא נגיעה לממשלה.
יש להדגיש, כל תחליף לוועדת חקירה ממלכתית, כדוגמת "וועדת בדיקה" או "ועדת חקירה מטעם הממשלה" לא יזכה לאמון הציבור. אי לכך, כל מהלך לא ממלכתי יהיה חקירה "מטעם" ללא תוצאה אמינה, וללא הסכמה ציבורית.
הסיכום
לצורך שיפור אמון הציבור והבנה של המערכות השלטוניות בישראל, יש צורך להקים ועדת חקירה ממלכתית על בסיס עקרונות פתוחים ונייטרליים, כך שאמון הציבור יושב ויסייע לתהליכי שיפור והתייעלות במערכות הממשלה בעקבות המסקנות שיתקבלו.