עדויות חיילים מהקרב המרה על עוטף עזה

חיילים שנלחמו בעוטף ובעזה

שישה חיילים ישראלים, אשר השתתפו בקרב בעוטף עזה, משתפים בעדויות כואבות על חוויותיהם הקשות מאז ה-7 באוקטובר. כל אחד מהם מגיע ממקום שונה בחברה הישראלית ובעל גילאים שונים, אך חוויותיהם שזורים זו בזו, והקושי שהם חווים משקף את המציאות הקשה לאחר הקרב.

תומר: מזהה גופות

תומר שירת כמזהה גופות והוא מתאר את תחושת האובדן שחווה. "אני מרגיש שאיבדתי את חיי", אומר תומר, כשהוא מתמודד עם הזכרונות הקשים של מה שראה במקום הקרב.

נווה: חובש בשטח

נווה, חובש שחי במציאות הקשה של הטיפול בחיילים פגועים, שיתף על מקרה שבו החזיק חייל גסס בידיו ועד כמה החוויה הזו רודפת אותו. לדבריו, הקושי רודף אותו גם בחיי היום-יום.

ליאם: לא מצליחה להשתחרר מהבית

ליאם מתקשה לעזוב את ביתה של פסי, כשהיא מתמודדת עם חרדות שעולות מדי יום והיא חשה כאילו פצעיה עדיין פתוחים.

אסף: פציעה פיזית ונפשית

אסף, שהפציעה הפיזית שלו היא רק חלק מהקושי שהוא מתמודד אתו, מספר על דברים אחרים שהחלו לצוף בעקבות חוויותיו המלחיצות. "זה לא נגמר כשהפסקתי לדמם", הוא אומר.

הנרי: תיעוד מזוועות הקרב

הנרי מתאר רגעים שבהם ראה מבנים קורסים על חיילים. "אני עדיין רואה את זה כל הזמן", הוא מוסיף, מתאר את ההשפעה הנפשית של המראות הנוראיים.

נוריאל: מת מתוך כאב פנימי

נוריאל, שבינתיים נחשב למת פיזית, מציין כי הוא מת "באופן אחר" כתוצאה מהמאבק היומיומי שהוא עובר. "הפוסט-טראומה שלי מתפתחת, ואני חייב למצוא דרך להילחם בזה".

חוויות משורשרות

למרות שאין ביניהם קשר ישיר, ששת החיילים מכירים את הכאב של זה, וזה מה שמחבר ביניהם. הם מדברים על תסמיני פוסט-טראומה קשים במיוחד, ועל המאבק שלהם לקבל הכרה ממסגרות המדינה שבחרה לשלוח אותם לקרב.

מאבק להכרה

בשיחותיהם, החיילים מתארים את ההתמודדויות היומיומיות עם תסמינים כמו התפרצויות נוספות ומאבק לעזרה והכרה במצוקתם. "כמעט כל דבר בשבילי הוא טריגר", אומר אחד מהם, "אפילו מילים יכולות לגרום לי לאבד את זה".

הלחץ הנפשי, החוויות שהותירו צלקות שלא מגלידות, והמאבק המתמשך מול יריב גדול כמו המדינה מהווים סיפור קשה שמעורר שאלות רבות על נהלי התמיכה בחיילים לאחר הקרב.