טראמפ ונתניהו: דינמיקה בין מנהיגים

הכנסת עניין החנינה בשיחה

יש המרגישים כי דונלד טראמפ רואה בנתניהו פרטנר אידיאלי, הוא לא ארדואן ולא זלנסקי, והוא נתון לכיפוף. עם זאת, יש המעריכים כי לא איראן היא בראש סדר העדיפויות של נתניהו בפגישתו עם טראמפ, אלא עניין החנינה. אך קיימת תחושת ספק סבירה האם עסק במשהו כה אישי כאשר המדינה ניצבת בפני סיכונים משמעותיים. האם באמת זמן לדאוג לארנק בתוך בית בוער?

הממשלה של טראמפ

נחוץ להדגיש כי מדובר בממשלת טראמפ, ולא בקודמותיה, אובמה או ביידן, שהטילו סנקציות על נתניהו. ממשל טראמפ הטיל עליו הסכמות שהובילו להסכמתו להעברת מדינה פלסטינית, ולאפשרויות שיחה עם מנהיגים כמו אלו מקטאר.

ההערכות הן כי טראמפ רואה בנתניהו מנהיג חזק אך ניתן להשפעה, ובכך נוצר כפל הסתכלות-מצד אחד נתניהו מצליח להיבנות ולהציל את ישראל, ומצד שני טראמפ יכול להכתיב לו דרישות.

האתגרים שבפניהם

טראמפ, כאשר הוא משיח על פרס נובל לשלום, הפך לדבר על השגת הסכמים שאינם פשוטים וכוללים ויתורים ישראליים מורכבים. המתח צריך לצאת לשיח על הבלגה מול חמאס וחיזבאללה. כלליים: מהישראלים נדרשים, שמאדם חיצוני כמו ארדואן יגביר את השפעתו ברצועה.

היערכות לבאות

גם אם יש שיפור ביחסים עם האחים המוסלמים, המימצא הזה טומן בחובו רעיונות מסוכנים, ולא בטוח שטראמפ מבין את ההשלכות של נוכחות חיצונית נוספת.

הצורך בשמירה על זהירות מתחדד כאשר נזכרים בתקריות העבר, כמו מה שהיה ב-7 באוקטובר, ובכך מצביעים על הצורך במינון נכון של שיחות ידידותיות מבלי להתעלם מהסיכונים המוחשיים.