"אשר לא ידע את יוסף": הטעות ההיסטורית של פרעה והמסר לחיים

המפנה המוביל לשיעבוד מצרים

בפתח פרשתנו, מצוין נוסח מהותי המוביל לשיעבוד מצרים: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". התהייה העולה מהמשפט היא האם יתכן שמלך מצרים לא הכיר את מנתח האינטרסים שהציל את הממלכה מרעב כבד.

פרשנויות שונות לשינוי הפוליטי

רש"י מציע שתי דרכים לחשוב על השינוי הפוליטי במצרים:

1. מלך חדש כפשוטו: פרעה החדש הוא אדם שלא הכיר את יוסף באופן אישי, מאחר והוא לא חי באותם שנים.
2. גישה חדשה: ייתכן שמדובר באותו פרעה, אך לאחר פטירת יוסף, הוא בחר להתנהג כאילו הוא שוכח את חסדיו, והחל תהליך הדרגתי של שיעבוד עם ישראל.

הפירוש המעמיק של ה"כלי יקר"

בפירוש ה"כלי יקר" מוצעת הבנה נוספת, החורגת מהפרשנויות הקודמות. חוסר הידיעה של פרעה אינו היסטורי או אישי, אלא מתייחס לחוסר הבנה של המנגנון האלוקי שפעל בסיפורו של יוסף. כל מהלכי האחים למנוע מיוסף להגיע למלוכה היו, למעשה, אלה שהביאו להגשמת החלום. בכך שזרקו אותו לבור, הם פתחו את הדרך למכירתו למצרים, ואחר כך למלוכה.

אפקט הבומרנג של פרעה

כפי שמתארים המפרשים, פרעה לא הצליח להבין את המסר שבסיפור, והמשיך לנסות למנוע את התגשמות הגזירה האלוקית. כאשר נודע לו שעליו להיווצר מושיע לישראל, הוא פנה לגזירה להשליך את כל הילדים ליאור, מתוך רצון למנוע את הופעתו של הגואל. עם זאת, כמו במקרה של האחים, פעולתו של פרעה הובילה לתוצאה הפוכה – הצלתו של משה. בתיה בת פרעה מצאה את משה ביאור ביאור, והוא גדל במשפחת פרעה, עד שנעשה מושיעם של ישראל.

לקח לדורות

המסר לדורות מהסיפור הוא יסודי בהשקפה היהודית: פרעה לא הבין שכל המאמצים לשנות את הגזירה האלוקית אינם רק חסרי תועלת, אלא לעיתים קרובות מובילים להגשמתה. זהו לקח חשוב שמתבטא במקרים רבים בהיסטוריה, כאשר ניסיונות למנוע תהליכים אלוקיים לא הצליחו, אלא הפכו לכלים להגשמתם.

סיכום

השיחה סביב הכתוב בפרשתנו מחזקת את ההבנה שההיסטוריה לא נכתבת רק על ידי מעשים, אלא גם על ידי מהות הכוונה מאחוריהם. בסיפור יוסף ופרעה מתמצות תובנות על העוצמה של חסד, תכנון אלוקי והמשקל של הרצון האנושי להשפיע על הגורל.