האנטומיה של הדיכוי: לא מצור פוליטי – פשיטת רגל קיומית

רקע כללי

באמצע ינואר 2026, העיר משהאד מתמודדת עם קור עז, אך התחושה ברחובות חורגת מהמזג האוויר: היא חוויה פיזית של מתח בלתי נסבל. אחמד, מורה להיסטוריה, צופה בעסקים זורמים תחתיו במרפסת ביתו שבקומה השלישית. למטה, צעירים צועדים ברחוב, מחזיקים טלפונים חכמים המקרינים אור כחלחל, ומקיימים דיון חם על מצב המדינה. בין הצועקים, הוא מזהה את תלמידיו, מה שמעלה שאלות על אמפתיה, פחד קיומי ומחויבות לשינוי.

דילמות במציאות האיראנית

אחמד חווה התנגשות בין-דורית, בה תלמידיו מייצגים את התנועה הצעירה שהולכת נגד הסדר הישן. הדילמה שלו, כמו גם של רבים באיראן, מתמקדת במאבק בין האמפתיה המוסרית לבין פחד הקיום. המתח בין תקווה לאחריות אישית מאפיין את המצב במדינה שבה התסיסה הרחובית גוברת.

ההיסטוריה של המחאות באיראן

איראן עברה מספר מחאות שהיו בעלות השפעה רבה על החברה והכלכלה. דיכוי של תנועות כגון התנועה הירוקה ב-2009 והמחאות סביב אינפלציה ב-2019 מצביעים על השורש הישן של הדיקטטורה. משטר האיראני משתמש בטראומות העבר כדי לשמר את כוחו, מה שמוביל להשפעות מתמשכות על האוכלוסייה.

משבר כלכלי

האינפלציה הנושקת ל-60% והמחסור באנרגיה במדינת נפט מדגישים את הכישלון הכלכלי של השלטון. החזרת מנגנון ה"סנפבק" הבינלאומי רק הוסיפה ללחץ על הכלכלה האיראנית, והפכה את המדינה לאי מבודד.

המחאות: כוח ותסיסה

המחאות הנוכחיות פרצו לכל 31 מחוזות במדינה, אך הרוב המוחלט של האוכלוסייה עדיין שותק. קצינים ודמויות מפתח בממסד הדתי אינם נוטשים את שורותיהם, מה שמעיד על העקשנות של השלטון. משמרות המהפכה (IRGC) משמשות כחזית שלטונית וצבאית שקיימת במקביל לבעיות כלכליות קשות.

שבירת דימויים

כאשר האירועים הצבאיים באזור, כמו קריסת ה"פרוקסים" בסוריה, חיזבאללה וחמאס, פוגעים בדימוי המוסדות האיראניים, הנוכחות של מדינות כמו ישראל וארה"ב רק מחמירה את המצב. הפתגם הפרסי "כשהפחד נושר, הדרך נפתחת" מדגיש את הפוטנציאל לשינוי, אם כי הדרך מלאה במוקשים.

וכיצד ישראל עשויה לפעול

בעבר נוכחות בולטת של ישראל נחשבה לאיום על השלטון האיראני, אך נאמר כי במקרה זה, ישראל יכולה לנקוט בפעולות בצללים. באמצעות לוחמת תודעה וסייבר, ניתן לשנות את סדרי יום הפוליטיקה האיראנית והיכולת לרשום הישגים.

סיכום

אחמד, המורה מהמרפסת, מודע לכך שההיסטוריה נכתבת בדם, אך שואף לראות גם שינוי. המחאות עשויות להוביל להתפטרות הממשלה הנוכחית בראשות הנשיא פזכשיאן, אך ללא תכניות חיצוניות מחושבות, ייתכן שהאש תדעך שוב.

יזרזו שינויים באיראן, או שמא ידרש עוד זמן עד שהשינוי יבשיל, תסבלו רבים מהמרירות עד לרגע הקטיף.