כיצד ישראל השיגה את הבלתי אפשרי – והשיבה את כל החטופים הביתה

מטרות מלחמה ברורות

פחות משלושה שבועות לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר ישראל הכינה את עצמה להרחבת הקמפיין הקרקעי בעזה, ראש הממשלה בנימין נתנהיו הצהיר באופן ציבורי וברור על שתי מטרות המלחמה המרכזיות של ישראל: חיסול חמאס והשבת כל החטופים אשר הפלסטינים לקחו לעזה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הוא הציב את שתי המטרות זו לצד זו בצורה כה ברורה, ונוסח זה הפך להיות הדיבור האסטרטגי של הממשלה במהלך המלחמה.

הבטחת המדינה

נתנהיו הציג את המטרות לא כחלופות או כאילוצים מתחרים, אלא כהתחייבויות מקבילות ובלתי ניתנות למשא ומתן. ישראל הייתה מחויבת לקמפיין צבאי מלא כדי להשמיד את חמאס, תוך התחייבות לשוב לכל חטוף. המושג הפך לסלוגן, שהועבר שוב ושוב בנאומים, תדרוכים והודעות רשמיות. לאחר מכן, נתנהיו נתפס לביקורות רבות על כך שלא הצליח לעמוד באף אחת מההבטחות.

ביקורתנים האשימו אותו שהוא הקריב את החטופים עבור שואף צבאי, לאחר מכן שהוא הקריב את המומנטום הצבאי עבור דיפלומטיה, ולא השיג אף אחת מהן. גם מתנגדיו נאלצים להודות היום, שהוא עמד בהבטחתו אחת. השבת גופתו של סמל רן גבילי, שהוחזרה בפעולה מורכבת בעמק העזה, סימנה את סיום פרק החטופים של ישראל במלחמה זו.

מציאות בשטח

הפעולה עצמה הייתה קשה ומדוקדקת. בכוחות שהיו פועלים בהתאם למודיעין שנצבר, צה"ל נכנס לבית קברות בעזה, פועל לאורך מה שנקרא "הקו הצהוב". צוותים מיוחדים עובדים לצד מהנדסים, מומחים בתחום בריאות הפה ודמויות רבניות. גופה אחרי גופה הוצא ונבדק. רן גבילי זוהה בעזרת תיעוד שיניים. לאחר שהושלמה משימה שספק אם צבא אחר היה שוקל לבצע, החיילים שרו את ההמנון הלאומי "התקווה" כאשר עמדו בעזה וכיבדו את גופתו של רן, שהייתה עטויה בדגל ישראל.

צבא העומד לצדה

אמנם יש המגנים את המעשה, ואומרים כי סיכון חיילים חיים כדי להחזיר גופת חייל הוא חסר הכרה או מסוכן, אבל צבא ההגנה לישראל אינו קבוצה מקצועית מנותקת מהחברה. הם מחוברים אליה. הם הורים, אחים, בעלי עסקים, אמנים, מדענים, רופאים, נהגי אוטובוסים, מנקים. מאז ה-7 באוקטובר, רבים מהם משרתים מאות ימים, ולעיתים מתעלמים מחיים רגילים כדי לעמוד בפני דרישה יוצאת דופן.

הצעד הבא

במשך חודשים רבים, החברה ישראלית חיה עם סרט צהוב קטן, שמופיע על מעילים, תיקים, מדים, מכוניות ודגלים – סיגנל שקט אך עיקש לכך שההבטחה עדיין קיימת. עם סיום המשימה, הראה נתנהיו שהגיע הזמן להסיר אותו.

בינתיים, נפתחה האפשרות שחציית רפיח בין עזה ממצרים תתממש, ללא קשר להאם נמצאה גופתו של החטוף האחרון. עם זאת, ישראל השתמשה בכל היכולת שעמדה לרשותה. סיכונים הוערכו, כוחות הוזזו. הגופה זוהתה, הוצאה ונבדקה.

הבעיה המרכזית

למרות שהיו מי שאמרו כי אין סיכוי שנתנהיו יצליח להביא הביתה את כל מי שנחטף ב-7 באוקטובר, רבים עוד יותר אינם מצפים ממנו לקיים את ההבטחה השנייה – הדמיליטריזציה והחיסול של חמאס ככוח לחימה. אך עכשיו זו ההבטחה המRenewed שלו.

בזמן שישראל שולטת כיום באחוזים משמעותיים מעזה, היא עומדת בפני לחץ אחר. נתנהיו חייב להוכיח כי לא נדרש להפעיל מדיניות מסוימת בה פועלת המערכת ארגונית בחמאס, וששיקום עזה אינו הופך להארמינט נוסף.

התגובה האמריקאית

היוזמה האמריקנית לעזה אינה צריכה להילקח כמתווה ריאלי או פנטזיה הומניטרית. מדובר בהצעה מקסימלית, שמטרתה להקשות על צדדים שונים. המטרה היא להביא לתחתית הבורר ולסיים שנים רבות של אמביוולנטיות. האם עזה והפלסטינים יזוזו בבירור מהשלטון الجهاדיסטי?

המבחן הקרוב

עם הזמן, כל הבטחה של נתנהיו נמצאת במבחן, תחת תנאים קשים יותר ופחות אשליות. היכולת להשיג דמיליטריזציה תשפיע לא רק על עתיד עזה, אלא גם על אמינות כל הבטחה שניתנה מאז ה-7 באוקטובר.

בזמן שההיסטוריה לא מבטיחה דבר, היא מהווה תיעוד של רגעים שבהם אומות בלחץ, כאב ותכלית, השיגו את הבלתי אפשרי. ישראל הגיעה לרגע כזה שוב. מה שיבוא אחר כך לא יהיה סמלי. הוא יהיה מכריע.