רוחות של אפוקליפסה: תספאי משקף את כאב המציאות בשטח

מצב הכבישים בישראל: תהליך הניקוי לאחר הקטסטרופה

תספאי, מהגר אתיופי בן 19, אשר עלה לישראל לפני שבעה חודשים, מצא את עצמו בעבודתו כנקה רחובות, מול אחת מהזירות המזעזעות ביותר שראה עד כה. כאשר הוזעק לנקות את כביש 1, הוא עמד מול תובנה קשה: ישראל שלמה, המדינה שהגיע אליה באמונה ובתקווה, זרוקה על האוטוסטרדה, והמדינה סביבו שינתה את פניה לנוכח זוועות שהתרחשו.

מראות הכאוס: הזנחת רכבים וגופות של קמפיינים פוליטיים

במהלך עבודתו, תספאי הבחין שלדי רכבים שרופים בשוליים, חומות מכוסות גרפיטי ופסולת שהעידה על ההרס הקיים. "יום הדין הגיע", קרא אחד מהגרפיטי, ומילותיו מייצגות את התחושות הקשות שהיו באוויר: ריח הפלסטיק השרוף ועשן המיתמר מהאופק יצרו אווירה של חבלה ופחד, מקום בו אלימות הפכה להיות נורמה.

לחיות במדינה של חובות: תספאי מבין את ההשלכות

תספאי עבד עם רגשות מעורבים. הוא הפך מארכיאולוג של פריטי זבל לסופר סיפור ההיסטוריה של מדינה. במהלך הניקוי, הוא מצא פלאיירים שקרקרו את ההידרדרות של החברה הישראלית. במילותיו, הוא קרא את המסרים שנראו כקמפיינים פוליטיים שפרסמו שנאה וחלוקה בין אזרחי המדינה.

דממה לאחר הסערה: משבר בחירות בלתי נגמר

רק 48 שעות לפני כן, הרחובות רעדו מהמולת המתמודדים והקהל. קבוצות אלימות חסמו את הדרך וגרמו לנפילת סדר – אך כעת, כל מה שנשאר היה דממה שחורת לב. תספאי ישב על מדרכה, והבין שבשביל לנקות את הכאוס, יידרשו שנים רבות, אם בכלל יוכלו לשלם לו את שכרו.

מסרים לעתיד: האם ניתן לתקן את מה שנשבר?

בעוד הוא משקף על מה שאירע, תספאי נזכר בבת דודתו, אלמז, שהזהירה אותו לגבי המציאות במדינה הזאת. "ארץ זבת חלב ודבש, אבל היא לא למדה מהשישה באוקטובר", היא אמרה. עם המחשב העצום והרגש המלכד, תספאי מתכוון לנסות לשוב ולבנות את המצב מחדש, לקוות לעתיד טוב יותר, ככל הנראה בעבור רבים שעמדו באותו נפילה.

האם תספאי יוכל להצליח במאבקו לנקות את הארץ ולהחזיר את התקווה לדורות הבאים? הזמן יגיד.