הדיפלומטיה של הפחד: למה אף אחד לא רוצה את היום שאחרי איראן

שיחות ומלכודות באיסטנבול

ביום שישי האחרון נפגשו באיסטנבול דמויות מרכזיות מהעולם הפוליטי, תוך שהן לכודות במלכודות שונות. בין המשתתפים נמצאים סטיב ויטקוף, שליח הנשיא טראמפ, וג'ארד קושנר, שייפגשו עם שר החוץ האיראני, עבאס אראג'צ'י. השולחן סובב סביב השרים של טורקיה, קטר, מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, עומאן ופקיסטן, בכל אחד מהם מטרה לנסות להיחלץ ממצבו על חשבון האחרים.

המשבר האיראני: עשור מהקורונה ועד עכשיו

בין יוני 2025, כאשר טראמפ הורה על הפצצת מתקני הגרעין של איראן, לבין היום, התמונה השתנתה. ארצות הברית הייתה בעמדת כוח ואיראן מצבה היה משותק, אך שמונה חודשים לאחר מכן, המצב השתנה בצורה דרמטית. עם שליחת "ארמדה עצומה" למפרץ והבטחות לאלימות אם יהיה צורך, טראמפ נתקל באתגרים חדשים, כאשר כבודו ככבוד טהראן נעשה בבחינת חיים ומוות.

איראן נמצאת במצב רעוע ביותר מאז 1979, כשהיא מתמודדת עם כלכלה קורסת וריאל שאיבד שליש מערכו בתוך חודש אחד. ההפגנות האחרונות הותירו אלפים הרוגים ועשרות אלפים עצורים, והאיחוד האירופי הכתיר את משמרות המהפכה כארגון טרור, דבר שהעמיק את בידודה של טהראן. איראן זקוקה להקלה בסנקציות כדי לשרוד, אך אינה יכולה להרשות לעצמה להיראות מובסת.

כבוד ומאבק פוליטי

במערב, הכבוד נתפס כרגשי, אך במזרח התיכון הוא בעל ממדים מבניים. משטר שמצייר את עצמו כנכנע מאבד לגיטימיות, לא רק בעיני אזרחיו אלא גם בעיני אויביו. עקב זאת, איראן מסרבת לדון בנושאים נוספים כמו טילים ושליחיה אזוריים, שכן כל וויתור משמעותו אובדן כבוד.

הדינמיקה הזו מתפתחת בימים אלו, כאשר איראן מתעקשת להעביר את השיחות מאיסטנבול לעומאן ולעבור לשיחות בילטראליות עם ארצות הברית בלבד. פסגה האזורית נחשבת בעינה כטקס כניעה.

האינטרסים העומדים על הכף

טורקיה, קטר, מצרים וערב הסעודית מציגות את עצמן כגשר בין וושינגטון לטהראן, אך לכל אחת מהן יש אינטרסים ברורים. שחקנים אלו מעוניינים במצב הקיים – איראן מוחלשת, אך לא קרסה לחלוטין, דבר שיכול לגרום כאוס אזורי והגירה המונית.

מערכת האינטרסים המתפתחת הובילה לבעיות גרועות יותר. היעדר אופוזיציה מאורגנת בתוך איראן ולחץ פנימי גובר על המשטר מובילים את טראמפ ואחרים לחפש פתרונות דיפלומטיים.

חזרה על הסיכונים

בקרב האיראנים, העם שנמצא מחוץ לשולחן הדיונים, נמצא במצב של הפסד בכל אפשרות. הצלחת המשא ומתן עשויה להאריך את משטר המהפכה, בעוד שכישלונו עלול להוביל לתקיפות נוספות או סנקציות קשות, שמזיקות בעיקר לאזרחים.

יש צורך במעקב אחר מספר מדדים כדי להבין האם השיחות באיסטנבול יובילו לעסקה ממשית או פשוט יעניקו זמן נוסף. פרסומים כמו מסמכי עקרונות, פתרונות למאגרים אורניים, ניסיונות לתיאום בנוגע לטילים, ושמירה על מחירי נפט נמוכים עשויים להצביע על צעד קדימה.

סיכום

המצב המורכב באיראן נותר בספק, כאשר כל השחקנים מעוניינים לעצב את העתיד מבלי להעלות את האפשרות של כאוס. הדיפלומטיה של הפחד היא שמביאה היום את השיחות להתרחש, אך השאלה הגדולה נותרת – מה יקרה אם המשטר האיראני ייפול, ומי יירש את שליחיו?