2025-03-13 22:00:00

"מי שלא איבד, לא יבין": פניה של חברה שסובלת מאלימות

ילדים פגועים בעקבות אלימות בחברה הערבית

ליית' חמדון, בן 13 מעארה, חיי עם כאב אובדן אחיו, מוחמד, שנורה למוות לפני כחמש שנים. "אני רואה את אח שלי בכל מקום", הוא אומר, וסיפר איך הוא חווה את המוות הקשה של אחיו בעורף, וסיכם: "כל יום אני עובר שם". מוחמד היה בן 21 כשחיים שלו קופלו.

ליית' מתאר את הבדידות והכאב שלו ומדגיש כי הוא מתמודד עם חוסר העניין של המשטרה במקרים כמו שלו: "המשטרה לא מנסה לתפוס את הפושעים. אח שלי נרצח והמשטרה לא עשתה כלום – זה הכי קשה".

חברה הערבית בישראל מתמודדת עם אלימות גוברת, בעיות עמידות חוק ומחסור במענה טיפולי. מאז 2020 נרצחו לפחות 860 אזרחים ערבים, בעיות שזוכות לעיתים נדירות לתשומת לב תקשורתית.

השפעה על ילדים ומשפחות

בעונה החדשה של "סליחה על השאלה" בערבית, נחשפו שישה ילדים שהאובדנים חקוקים בהם לנצח. הילדים, כולל ליית', חולקים את כאבם לילדים נוספים שאיבדו קרובים באלימות ולצערם הם שואלים: "כאשר קורה רצח, אנחנו חיים הכל שוב".

במפגשים עם משפחות אחרות שידו אובדנים דומים, עולה תחושת הקהילתיות והצורך לתמוך זה בזה. השיחות מלוות בכאב, כאשר ילד בן 16 משפרעם, ח'אלד אדריס, משתף על אובדן חברו הטוב מרג'יה, שנורה במהלך סכסוך בין משפחות. "לראות זו מציאות יומיומית. מסוכן מאוד בהסתובב במקומות כמו שלנו", הוא מתאר.

מחסור בתמיכה

מנהל בית הספר והפסיכולוגים לא עוזרים במידה מספקת. חמדון משיב על השאלה אם טיפולים עזרו לו, "זה לא עזר לי. אף אחד סביב לא באמת מרגיש מה שאני מרגיש". גם ח'אלד עובר על מקום הרצח של חברו בכל יום. על פי מלאק ח'טיב, אחיה נרצח: "אנחנו לא מצליחים אפילו לדבר, זה מפחיד".

במשפחת ח'טיב, האמא פאטמה מספרת על חייה לאחר הרצח: "בית שלם נהרס. ניסיתי להביא ילד נוסף, כדי לנסות למלא את החסר".

קריאה לפעולה

לסיום, נציגי הדור הצעיר מבטאים קריאה לעשייה: "אנחנו צעירים, אבל מודעים לכל מה שקורה. אני אמשיך לדבר עד היום האחרון בחיי", אומר ליית'. הם רוצים שהקולם שלהם ישמע במאבק נגד האלימות בחברה הערבית, שדורשת שייקח לקיחת אחריות.

תגים: אלימות, חברה ערבית, אובדן, ילדים, חסר טיפול