תרבות הוויכוח הכושלת שלנו – ומה אפשר לעשות אחרת?

הקדמה

בזמן שהשיח הציבורי והפוליטי בישראל הולך ומתרקם, עולה השאלה: מדוע הוויכוחים שאנו מנהלים לא מביאים לשינוי או שיפור? מאמר זה מציע דרך חדשה לניהול וויכוחים, שתשפר את איכות השיח הציבורי.

השיח הציבורי בישראל

בשנים האחרונות, אנו עדים לעלייה בהיקף השיחות הקשות, בין אם מדובר בפוליטיקה ישראלית – ימין מול שמאל, סוגיות כמו שחרור החטופים והסכמים מדיניים – ובין אם בשיחות עם אנשים מחוץ לישראל אודות מצבה של המדינה. אך בפועל, רוב הוויכוחים אינם מובילים לשום תוצאות פרקטיות, והשיח נהפך לעיתים קרובות להתנצחות חסרת תועלת.

שאלות מהותיות

אם נבקש ממכם להיזכר בעשרות השיחות שהקדשתם לויכוחים עם אנשים בעלי דעות שונות, נשאל אתכם שתי שאלות מרכזיות:

באיזה אחוז מהשיחות אלו שמעתם את בן השיח אומר: "אתם צודקים. אני משנה את דעתי"?
וכמה פעמים שיניתם אתם את דעתכם בעקבות השיחה?

ההנחה היא שהמספרים זניחים, וכך מתפתח תהליך שבו כל צד מנהל את השיחה מתוך מטרה לנצח ולא להקשיב.

הסיבות לחוסר ההצלחה

כאשר אנו מתווכחים, לעיתים קרובות אנחנו לא מקשיבים באמת. במקום זאת, אנו עסוקים בניסוח טיעונים נגדיים, ובכך הופך השיח לאוסף של הצהרות מדויקות, שמעבר לכוונה לנצח, לא מקדמות את הדיון.

האסטרטגיה החדשה

בספרו "Misbelief", מציע פרופסור דן אריאלי אסטרטגיה חדשה לניהול שיח עם אנשים בעלי דעות שונות. טכניקת השיחה המומלצת מתמקדת בהבנה כיצד עובד הרעיון של בן השיח, במקום להפריך אותו ישירות. בשיטת מחקר זו, נבדקו המשתתפים על מידת אמונתם בהבנת נושא מסוים, ולאחר מכן נדרש מהם להסביר בפועל כיצד עובד המנגנון. התוצאה הייתה חדה: רבים מהם נתקלו בבעיות בהסבר, ובכך הפיקו לקחים על פערי ההבנה שלהם.

דיאלוג פתוח

ברגע שהביטחון בהבנה יורד, עולה הפתיחות להקשיב לדעות שונות. המטרה היא לפתח שיח איכותי יותר, המשלב הקשבה, חשיבה ביקורתית וצניעות אינטלקטואלית. במקום להדגיש עמדות, כדאי לשאול שאלות כגון: "איך זה באמת אמור לעבוד?"

סיכום

אם נשכיל לשנות את הדרך שבה אנו מנהלים וויכוחים, נוכל לעבור מתנצחות חסרת תועלת לשיח מעמיק ושקול. עלינו לאמץ תרבות שיח חדשה – כזו שתשפר את ההבנה ההדדית ותפתח אותנו לדעות שונות