רפורמת רגב: לא צדק ולא תחבורה

עליית מחירים משמעותית בתחבורה הציבורית

ביום שישי הקרוב צפויה להיכנס לתוקף רפורמת מחירים רחבת היקף בתחבורה הציבורית בישראל, שבה יעלו תעריפי הנסיעה בעד 33%. תעריף הנסיעה בודדת באוטובוס וברכבת יעלה בשני שקלים, ו"תעריפי חופשי-יומי" ו"חופשי-חודשי" יעלו גם הם בצורה דומה. זאת, לאחר שרק בחודש פברואר הוגדלו תעריפי הנסיעה ברכבות הקלות בגוש דן ובירושלים באותו שיעור.

השפעות הרפורמה

במקביל, במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מנסים "להצניע" את עליות המחירים ולשווק את השלב השני של רפורמת "צדק תחבורתי" של השרה מירי רגב. במסגרת הדיל שהושג עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הצליחה רגב לבטל קיצוץ של 769 מיליון שקל בשנה, ולזכות בתקציבים הנדרשים להשלמת הרפורמה.

בעיות בהטבות המיועדות

למרות זאת, ההטבות המוצעות תקפות רק ברכישת מנוי "חופשי חודשי" ואינן רלוונטיות לתעריפי הנסיעה הבודדת, המהווים כיום את הרוב המכריע מהנסיעות בתחבורה הציבורית. יש לציין כי ההטבות אינן ניתנות אוטומטית ודורשות הרשמה אקטיבית, דבר שמוביל לכך שרק מיעוט מהזכאים מנצלים את ההטבה.

קונצנזוס מקצועי

יש לציין כי רגב פועלת בניגוד לקונצנזוס של מומחי התחבורה, הגורסים כי הנחות נוספות לא יובילו לשינוי משמעותי בשיעור השימוש בתחבורה הציבורית. ישראל היא אחת המדינות עם שיעור הסבסוד הגבוה ביותר של תחבורה ציבורית, אך שיעור השימוש בה נותר מהנמוכים במדינות המערב, עם כ-90% מהנסיעות המתבצעות ברכב פרטי.

הנחות לא מסייעות

נראה כי הרפורמות האחרונות מקבעות את התחבורה הציבורית כאמצעי לנזקקים ולא כאמצעי תחבורה לכלל האוכלוסייה. השימוש בתחבורה ציבורית לא נובע רק משאלת מחיר, אלא בעיקר משיקולים של תדירות, זמן ונוחות—ולכן התחבורה הציבורית בישראל אינה מצליחה לעמוד בציפיות.

מסקנות עתידיות

בהתאם לכך, אם התחבורה הציבורית תמשיך להיחשב לשירות "לעניים בלבד", היא לעולם לא תהפוך לאלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי. על המדינה לחדש ולהשקיע בפתרונות שיתאימו לכלל האזרחים, ולא רק לרבים הסובלים ממצוקה כלכלית. ללא שינוי זה, לא ניתן לצפות שתחבורה ציבורית תספק פתרונות לסוגיות כמו זיהום אוויר או פקקי תנועה