המורים המילואימניקים קורסים תחת הנטל הכפול: "גם ה'מחויבות' נשחקת"

המלחמה בין המחויבות לחיים האישיים

גלית יגל קהן וארנון בן דב, מורים המספקים חינוך לתלמידים בבתי ספר, מוצאים את עצמם מתמודדים עם אתגרים קשים הנובעים משירות המילואים של בני הזוג שלהם. גלית, מורה בת 40, מתארת כיצד בעלה אלי, שירת כמעט 300 ימי מילואים בשנה האחרונה, מה שגרם לעומסים נפשיים ובשגרת המשפחה. "בעלי היה רוב השנה במילואים", היא מסבירה. "לא הפסיקו לקרוא להם".

הקשר בין מערכת החינוך למילואים

גלית מצביעה על הקשרים ההולכים ומתרקמים בין מערכת החינוך למערכת המילואים: "ההשוואה בין מערכת החינוך למערך המילואים נכונה. אלו שתי מערכות חיוניות, שמוטלות עליהן משימות עצומות בלי משאבים". היא טוענת כי ההולך סוחט עד הסוף את המורים המתייצבים עד שאלה נשברים, תופעה שמובילה למשפחות מתפוררות.

אתגרים נוכחיים של מורים החוזרים לשגרה

ארנון בן דב, מורה בן 29 מירושלים ומחנך לתנ"ך, מתאר את האתגרים שחיו בתווך. הוא מתאר חוויות קשות מאז ה-7 באוקטובר, כאשר הוא כבר הספיק להשלים 140 ימי מילואים. "אני לא יכול לעזוב תלמידים באמצע שנה, וגם לא את הילד שלי, בן פחות משנה", הוא אומר, ומביע את תסכולו מהמצב الحالي.

הקריאה לפעולה ולתמיכה

בפוסט מרגש שהעלה, בסמוך להצהרת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהקרא למורים "לגלות אחריות לאומית", הוא שואל: "אתם מדברים על אחריות לאומית? אז תתחילו בלסגור משרדים מיותרים". ארנון מדגיש את הצורך לתמוך במורים ובסטודנטים בביטחון ובעזרתו של משרד החינוך.

תמונה רחבה של נטל כבד

גלית וארנון לא מחפשים פטור מהשירות, אלא מציינים את חשיבות המורה לחברה הבריאה. "בסוף לא יהיו מורות ומורים יותר", מזהירה גלית, "וזה טרגי – לא בגלל שאין אנשים טובים, אלא כי יש גבול לכל משפחה". הם מדגישים את הצורך להתמודד עם האתגרים ובעיקר לשאול את השאלות לגבי העתיד של מערכת החינוך הישראלית