כשהשנאה לביבי הופכת לנשק נגד ישראל

ביקורת על התנהלות האיחוד האירופי

ביום ראשון השבוע, ביטלתי נסיעה מתוכננת של עיתונאים לאיחוד האירופי, מהלך שגרם לי לעצב רב. אולם, לעיתים החיים עצמם מכתיבים את הלו"ז. חברי המשלחת, אשר נחתו באירופה ביום שלישי, נכנסו לתקופה המהווה אבן דרך משמעותית ביחסים בין ישראל לאיחוד. האיחוד האירופי החליט לבחון מחדש את הסכם האסוציאציה שלו עם ישראל, בעקבות החלטות שהתקבלו בעקבות פעילות ישראל בעזה.

לאחרונה, הדיון הציבורי סביב נושא הסיוע ההומניטרי מצד האיחוד האירופי לישראל שוב התעורר, אך לא נותר מידע חד משמעי לגבי כוונותיו. הסיוע, המתפרש על ידי ישראל כ"דלק למחבלים", מעלה שאלות כבדות משקל על גבי הצביעות של מדינות האיחוד.

הכשלים בהסברה הישראלית

ביקורת פנימית נוגעת למנהיגים ישראלים אשר מתבטאים בצורה פומבית, לעיתים בחוסר אחריות. בעת שמדובר בהחלטות אסטרטגיות, התקפות פומביות על ממשלת ישראל עשויות להוביל להשלכות חמורות. יאיר גולן, דמות פוליטית בולטת, הפיץ מסרים העלולים לכאורה להחמיר את המצב הביטחוני והכלכלי.

אבקש להדגיש כי בעידן זה, יש צורך בגבולות ברורים כשמדברים בשם הציבור. לכן, הסיכויים להסלמה באירועים ובעיות כלליות מתגברים והצורך בדיון פתוח ובונה הופך יותר ויותר קריטי.

האירוויזיון וברקע השנאה

באותו הזמן, רגעים חיוביים צצו גם הם. האירוויזיון הפך עבור רבים להזדמנות לסמן חוויה ישראלית אחרת, מהעובדה שגברת יובל רפאל זכתה למקום השני מתוך מאות ביצועי מוזיקה מרחבי העולם. זהו סמל לתמיכה בינלאומית בעם ישראל, וביטוי לכך שגם בעידן של יריבות פוליטית, יש אפשרויות להדגשת הרוח הישראלית.

סיכום

כמענה לשאלה הרחבה, האם השנאה לבנימין נתניהו וההצהרות בהקשר זה אכן פוגעות ביכולת שלנו לשדר את המסרים העיקריים שאנו רוצים להעביר לגבי ישראל? התשובה היא ככל הנראה חיובית. השיח הציבורי, אשר לא תמיד מתנהל במחשבה מעמיקה ובזהירות יתרה, עלול להוביל אותנו לתוצאה ההפוכה ולחזק את קולות הביקורת החיצונית.

סנכרון השקפות הפנים על כך שלביקורת אחראית יש מקום מרכזי בשיח הציבורי הוא הכרחי לשמירה על תדמית ישראלית חיובית בעולם