מדענים חשפו כיצד גן יחיד עיצב את מהלך מגיפת המגיפה

מחקר חדש על Yersinia pestis

מחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת מקמאסטר וממכון פסטור בצרפת, שפורסם בכתב העת מדע, מתאר את הדרך שבה גן יחיד בחיידק Yersinia pestis, הגורם למגפת המוות השחור, אפשר לו לשרוד מאות שנים. הבנת ההיבטים האבולוציוניים של החיידק מספקת מידע חיוני על מגיפות ומהותן, כולל שאלה איך הם נכנסים לאוכלוסיות אנושיות, גורמים למחלות חמורות ומפתחים רמות שונות של נגיון.

ההיסטוריה של המוות השחור

המגפה המפורסם, המוות השחור, נחשבת למגיפה הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית וגרמה למותם של 30 עד 50 אחוזים מהאוכלוסיות באירופה, מערב אסיה ואפריקה במאה ה-14. היא צמחה מחדש בגלים במשך 500 שנה ונמשכה עד 1840. המודעות למגפת המוות השחור היא חלק מתופעה רחבה יותר של מגיפות, שהחלה עם מגיפת יוסטיניאנוס במאה ה-5 ומגה אמצע המאה ה-19, שהחלה בסין.

הדינמיקה של חיידק Yersinia pestis

המחקר הנוכחי מצביע על כך שהחיידק עבר שינויים גנטיים משמעותיים שהשפיעו על יכולתו לגרום למחלה. הגן הנקרא pla משחק תפקיד מרכזי בהצלחה של החיידק בהדבקת מארחים אנושיים על ידי חציית מערכת החיסון והגעה לבלוטות הלימפה. נראה כי מספר העותקים של גן זה פחת בהמשך המגיפה, דבר שצמצם את התמותה ב-20% ואפשר למארחים לחיות יותר לפני המוות.

השפעה של מספר העותקים

החוקרים מצאו שעם הפחתת מספר העותקים של גן pla בזמן התפרצויות מאוחרות, החיידק הצליח להתפשט בצורה רחבה יותר, דבר שהרחיב את מחזור ההדבקות והבטיח את הישרדותו. שינוי זה התרחש כשמארחים נגועים הצליחו לשרוד זמן רב יותר, מה שמוביל להנחה שיש קשר בין גידול האוכלוסיות של חולדות לבין הצלחת החיידק בהדבקת בני אדם.

כיווני מחקר עתידיים

המחקר הזה מהווה פתיחה לשאלות חדשות על כיצד מגיפות עוברות מאוכלוסיות מכרסמים לאנושות. המדענים מתכננים להמשיך לחקור את השפעות השינויים הגנטיים במבני חיידק Yersinia pestis, כדי להבין טוב יותר את דפוסי האבולוציה שלו. כאשר המדע מתפתח, נצפים לזהות שינויים נוספים, בעיקר באזורים דוגמת מדגסקר והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בהם עדיין קיימים מקרים של המגפה.

המחקר הזה נחשב לאחד מהחשובים ביותר שעסקו בשינויים בפתוגן המגיפה לאורך ההיסטוריה, ומספק תובנות עשירות על ההתמדה וההכחדה של מגיפות