מלחמה היא לא יעד, אזרחים הם לא אויב

רגעים של שינוי בחברה הישראלית

בחברה הישראלית, מתרקמת תחושת עייפות מהשנאה והשנאה ההולכת ומתרקמת ברחובות. רבים חווים רגעים של אי נחת ואי הבנה, כפי שנוצר לאחר משחק כדורגל במגרש במזרח ראשון לציון, שבו יחסו של אחד המשתתפים הפך לעויין. המילים החזקות שנאמרו, כמו "שרמוטה שמאלנית", מדגישות את התסכולים הקיימים ואת השפעתם של הקונפליקטים החברתיים.

כדורגל כאנלוגיה לחיים

במהלך המשחק ניתן לראות כיצד הכדורגל, עם כל החוקים והאמוציות שבו, משקף מציאות חברתית רחבה יותר. הכעס והאלימות שנכנסים לדיון הפוליטי והחברתי יוצרים חיץ בין בני אדם שנראה שבעצם חייבים להתמודד עם ההבדלים ביניהם.

המוביליות והכעס בחברה

המילים הקשות שהושמעו בזמן המשחק לא נותרו חסרות תגובה; אך התגובה הייתה שקטה. ההלם התבטא לא רק בהימנעות מגמילה, אלא גם בתחושה שהזעם מהרחוב חדר לתוך המקום המוגן. התחושה היא שהקונפליקטים הללו מכתיבים את אופי החיים בעיר.

הדימויים הקולנועיים

כפי שהוצג בסרטים כ"משבר השדים 2" או "באטמן מתחיל", קיימת זיקה בין הכעס בחברה ל'גז' המזרז חוויות של פחד וכאוס. הכוח הפוליטי והחברתי שמקיף אותנו ונשלט על ידי דינמיקות בעייתיות, משקפים מציאות שבה המאבק נמצא גם בהיבטים של חיי היום-יום.

קריאה למפנה

התחזות קריטית לשנאה אינה תוביל אותנו לשום מקום. ישנה קריאה חזקה להפסיק ולהבין שאין להמשיך באווירת הלחימה או במצב החירום המתרקם מסביב. אנשי דת ודעות שונים לא צריכים להיות סמלים של תוקפנות.

האפשרות לשינוי

ככל שהצורך נוכח להפסיק את השנאה גדל, כך מתעורר צורך להעלות אל פני השטח את הציונות והישראליות החדשה. מדובר בהזדמנות לבניית חברה שמבוססת על חיבוק, על הכרה בערכים של שלום ובנוייה עתיד טוב יותר.

לסיכום

כדאי שהחברה תבין שאין באמת "ימנים" או "שמאלנים" במשחק. כאנשים, אנו חלק מהמשחק הגדול של החיים ומשהו חייב להשתנות. אין לנו זמן לשנאה – יש לנו עתיד לבנות.